פרק 169 : להיות פוסט טראומטי בישראל - שיחה עם ירון אדל, לוחם פוסט טראומטי, יזם חברתי ומי שהקים את "הלם קלאב

אנחנו בתוכם של הימים האלה שבהן הנפש הישראלית מתעסקת בזכרון, בטקסים, בסיפורי עבר, במורשת קרב. אבל עבור רבים מאד - לא מדובר בזכרון, אלא בהווה מתמשך, במציאות יומיומית. מחקרים שנעשו על מצב הנפש הישראלית של אחרי ה - 7 באוקטובר -  מצביעים על כך שכמעט 30 אחוז מאזרחי המדינה מדווחים על תסמינים של פוסט טראומה.שליש מאזרחי המדינה. אחד מכל שלושה אנשים. אז היום, נצלול כאן לסיפור האישי של ירון, נציג אחד מתוך ה30 אחוז האלה. נצלול כדי להבין מה עובר על כך כך הרבה אנשים בתוכנו, ובעיקר כדי ללמוד מה כל אזרח במדינה שלנו יכול לעשות כדי ליצור סביבה תומכת ומקילה, כזו שלא מפעילה טריגרים, כאלה שעשויים להעיף את המוח חזרה לתוך האירוע הטראומטי שחווה. ירון אדל, הוא קצין חי"ר במילואים שנושא איתו פציעה שקופה ממלחמת לבנון השנייה. אבל דרך הסיפור שלו, נתרחב לסיפור של החוויה הישראלית.  ירון הוא מהאנשים הנדירים שהצליחו לתרגם כאב אישי עמוק לעשייה משמעותית וחדשנית למען אחרים, ולהפוך את החוויה הפרטית שלו לכוח המניע קבוצה שלמה. הוא יזם חברתי שהקים, בין היתר, את "הלם קלאב" - תנועה חלוצית שמובילה שינוי תרבותי ביחס לפוסט-טראומה בישראל. זו קהילה שבה פוסט-טראומטיים עוזרים זה לזה בשיקום הדדי, מתוך הבנה שדווקא מי שהיה שם יכול להושיט את היד המדויקת ביותר. בשיחה היום ננסה לשרטט קווים לדמותה של הפציעה הזו, שירון מסביר אותה כל כך בבהירות - כפציעת מוח. ננסה להכיר את החוויה האישית של אדם שסוחב את הפציעה הזו, המוחית, הנסתרת, זו שלא רואים מבחוץ.  איך זה נראה ומרגיש מבפנים? עבור אדם עם פוסט טראומה - מה זה אומר לעמוד בתור דחוס בין הרבה אנשים? או להיכנס לאצטדיון שיש בו משחק כדורגל? או לשמוע מוזיקה רועשת מהמסיבה של השכנים בקומה הראשונה? מה זה אומר להסתובב עם כלבה כפרטנרית לחיים? ואיך רובי, הכלבה, היא זו שהחזירה לו את היכולת לישון לילה רצוף? מה זה אומר להיות פוסט טראומטי בתוך מערכת זוגית? ובהורות? איך זה משפיע על היכולת לעבוד? האזנה לירון היא בעיני החובה האזרחית של כולנו, כדי שנדע איך לעזור אחד לשני, ואיך לשמור על הבית שלנו מבפנים. פרטים על עמותת "הלם קלאב" והעובדה הנפלאה שהם עושים, תוכלו למצו בלינק - https://helem.club/