Episodes
Wednesday Oct 02, 2024
Wednesday Oct 02, 2024
בתוך המציאות הישראלית הכל כך מורכבת בשנה/שנתים האחרונות, הספוגה בכאב ובדאגה, יש לא מעט ייאוש, ולא פעם רצון לברוח, להמריא מכאן לאנשהו, למקום שקט ובטוח, כזה שבו השמים לא מטפטפים טילים או רסיסי יירוט, כזה שלא צריך לצרוך בו חדשות על בסיס שעתי. רבים מפנזטים על חופשה, או רילוקיישן, או סתם הרפייה זמנית עד שהעניינים יסתדרו כאן ומישהו יתקן בשבילנו את המציאות. אבל זה לא באמת אפשרי, עבור רובנו, אפילו כשאנחנו נוסעים, אנחנו מופתעים לא פעם לגלות שארזנו גם את עצמנו במזוודה, עם כל ענייני הלב/הדאגות/הטרדות, והחיבור העמוק שיש לנו לבית שלנו, כאן בישראל. אז לכבוד השנה החדשה - קבלו את מה שאני מכנה "חומר מרחיב תודעה - גרסת הסאחית" (הגירסה שלי), הנה כמה דברים שאני עושה כדי להתרחב בימים של צמצום, כדי לא להרגיש נחנקת, כדי להיזכר בטעם החיים ובמשמעותם. לפני כמה שבועות אירחה אותי תאיר מורדוך בפודקאסט שלה. באתי לדבר אתה על האפשרות לצאת למסעות, להגביר את תחושת האנרגיה והחיוניות שלנו, ולגלות תגליות, גם בלי להחתים דרכון. אז הנה השיחה שלנו, ואני מאמינה שהיא תעודד אתכם בימים המורכבים האלה. ואמן שתשפ"ה תשיב אלינו במהרה את החטופים שלנו, את החיילים שלנו, את המדינה למסלול של תיקון ושיקום, ואת תחושת השפיות בבית הזה שלנו
Thursday Sep 19, 2024
פרק 135: איך נראה הנוף בגיל 80? ואיך להדליק את האור בעצמנו? שיחה עם שולה מודן
Thursday Sep 19, 2024
Thursday Sep 19, 2024
שולה מודן, היא פסיכותראפיסטית, סופרת, עורכת, אשה רבת פעלים. ממש לאחרונה היא חגגה יומולדת 80 ובצמוד לזה היא חוגגת גם את לידתו של ספר חדש שלה. הזמנתי אותה לשיחה, ביקשתי לשמוע ממנה: "מה את כבר סוף סוף מבינה על החיים בגיל 80? ועל איך זה להיות בת 80? היא צחקה ואמרה לי מיד : "אני לא ממליצה", אז פירטתי ואמרתי שאני רוצה ללמוד מחוכמת הדרך שלה, כי היא אשה חכמה מאד בעיני, והיא אמרה שוב - "תראי, הרי כל אחד חורש את אדמתו בעצמו".. אז תספרי לי הנוף , ביקשתי ממנה, כי שולה יודעת לספר על נוף, על נוף פיזי ועל נופי הנפש, והיא מנסחת את זה כבר שנים רבות בכל העשייה המיוחדת והמגוונת שלה. הספר החדש שלה - "כל יום בולע שמש", נכתב בעקבות חוויה שעברה לפני חמש שנים כשהתאשפזה באיכילוב, אשפוז טראומטי,של מחלה בימי קורונה ובידוד. בימים ההם של בגידת הגוף, העסיקה אותה מאד השאלה - איך אפשר לחיות כשמחכים למוות? כמה שנים אח"כ היא כתבה על זה רומןץ במרכזו - חיבור מפתיע בין אשה שמאושפזת באיכילוב, המחליטה בלילה אחד של כמעט יאוש, לברוח לכמה שעות החוצה, אל הספסל שברחוב, ספסל, שעליו היא תפגוש הומלס. הספר עוסק בשאלות עמוקות על החיים ועל המוות, על הומלסיות ובית, על רכוש והיעדרו. וגם על האפשרות לחיבורי נשמה מפתיעים שהחיים מזמנים לנו. בעמודים הראשונים היא כותבת כך - "בלילה השישי בבית החולים, בבידוד, מיוסרת, הגיחה מתוכי ההבנה שבכל יום, אני מידרדרת יותר ויותר, מחליקה לעומקו של בור. יכולה פחות, מתקשה בפעולות פשוטות, נחטפים ממני חלקיי המוכרים, בגדיי הרגליי, הגנותי, מעשיי ומחשבותי… כוח זר השתלט עלי. כבו לי האורות של עצמי". המשפטים האלה נשמעים כאילו נכתבו על כולנו, היום. על החוויה הישראלית שלנו עכשיו, על כך שנחטפים מאתנו חלקיינו המוכרים. רבים חווים את התקופה הזו כבור, ומרגישים גם הם את החשיכה הזו של "כבו לי האורות של עצמי". מוזמנים לשיחה על השאלה מה ניתן לעשות כדי להדליק את האור בחזרה.
Thursday Sep 05, 2024
Thursday Sep 05, 2024
אנחנו רגילים לשאול את עצמנו - מה אנחנו חייבים לילדים שלנו? איך להיות הורים טובים? אבל בשיחה הזו, הפכנו את השאלה - "מה הילדים שלנו חייבים לנו?" והאם בכלל? ומה עושים עם התלות שלנו בילדינו? עם המשאלות והאכזבות והשמחות והדאגות,וכל עיסקת החבילה הרגשית הזו הכרוכה בחווית האימהות. האורחת שלי היא ליהיא לפיד, עיתונאית, פעילה חברתית, צלמת וסופרת. היא פרסמה 13 ספרים, ברבים מהם היא משרטטת קווים לדמות החוויה האימהית. ליהיא היא בעצמה אמא לשני ילדים. בתה יעלי שאובחנה כבר לפני שנים על הרצף האוטיסטי,היא ילדה מיוחדת שהפכה את ליהיא לאמא מיוחדת ועיצבה גם משהו בתחושת השליחות שלה - להשמיע את קולם של אנשים מיוחדים, לעשות להם מקום בשולחן המשפחתי ושייכות במרקם החברתי. בשיחה מלב אל לב אנחנו מדברות על הקשר המורכב והפלאי הזה שבין הורים לילדיהם. על קירבה ומרחק, משאלות ואכזבות, שייכות וזרות. אני בטוחה שתתחברו או כ"ילדים של" אמא כלשהי… או כ"הורים של" ילד כלשהו, או גם וגם
Tuesday Aug 13, 2024
פרק 133 : איך מגדלים תקווה? - שיחה מעודדת עם פרופסור בן קורן, רופא וחוקר תקווה
Tuesday Aug 13, 2024
Tuesday Aug 13, 2024
"עוד לא אבדה תקוותנו" - מזכיר לנו ההמנון הלאומי שלנו, אבל בימים האלה - נראה שצריך להתפלל לא רק לשלומנו ולהישרדותנו אלא גם ליכולת שלנו לשמור על התקווה. תקוה, יש הגורסים, היא מה שנשאר לנו "להחזיק" כשאין שום דבר אחר שאנחנו יכולים לעשות, אבל בפרק הנוכחי נדבר על תקווה פעילה- על תקווה שכרוכה בהגדרת מטרות ברות מימוש ובחתירה בלתי נלאית למימושן. נספר על מחקרי המדע של התקווה, ונצייד אתכם לא רק במחשבות אלא גם בטכניקות שיעזרו לכם למלא את מחסני התקווה שלכם שהתרוקנו. האורח שלי, פרופ' בן קורן הוא רופא, אונקולוג בכיר, והוא גם חוקר כבר למעלה מ 20 שנה את המדע של התקווה. יחד עם אשתו דבורה, מטפלת משפחתית הקים את ארגון "גישה לחיים", שמציע סדנאות תקוה לאנשים. בשיחה מרגשת במיוחד הוא מספר לי על חייו, על תפיסת עולמו ועל השליחות המקצועית שלו. בימים עכורים שכאלה, השיחה והמפגש שלי עם פרופסור קורן היו קרניים של אור ומזור לנפש. אני בטוחה שכך תרגישו גם אתם כשתאזינו. ואם אתם רוצים לבחון את עצמכם - עד כמה אתם "תקוותיים" - הנה המדד - the adult hope scale מתורגם לעברית - https://forms.gle/55oVriKEkanKM4KN7
Friday Jul 26, 2024
פרק 132 : איך להשתמש בהומור בתור "שנורקל נפשי" ? - שיחה עם עינב גלילי
Friday Jul 26, 2024
Friday Jul 26, 2024
דמיון הוא תכונה שניתנה לאדם כדי לפצותו על מה שאינו, וחוש הומור - כדי לפצותו על מה שהינו. - כתב פעם אוסקר ויילד. בימים קשים,אנחנו זקוקים לשניהם, לדמיון כדי להאמין שהמציאות תשתפר יום אחד, ולהומור - כדי שנוכל לשאת את זה בינתיים. מחקרים פסיכולוגים מצביעים על כך שהיכולת להשתמש בהומור היא סוג של חוזקה, שריר שאם מפתחים אותו, פשוט עוזר לנו לעבור את החיים האלה, על המורכבות שלהם, עם הראש קצת יותר מעל המים. הומור כסוג של "שנורקל נפשי". בפרק הנוכחי אני מארחת את עינב גלילי, עיתונאית, אשת תקשורת, אשה שמחזיקה ארסנל של מילים, והן נשלפות, מדוייקות, תופסות את מצב האדם, ומנסחות אותו, תמיד עם דוק של הומור, ציניות, סאטירה. בשיחה מלב אל לב אנחנו מדברות על החיים בכלל ועל המסע הפרטי שלה. על כאבים ועל הומור. על אהבה וזוגיות, על זכרונות הילדות שלה, על האופן שבו למדה מאביה שאין רגע שלא מתאים לרכך אותו באמצעות מבט קורץ. ודיברנו גם על הומור בחדר הטיפולים. על האופן שבו הומור מחבר בין אנשים, והופך אותם לרגע לבעלי ברית של הבנה, שותפים לרגע של הסתודדות פרטית מול המציאות
Tuesday Jul 09, 2024
Tuesday Jul 09, 2024
פרופסור מירב רוט היא פסיכולוגית, פסיכואנליטיקאית סופרת ומומחית לטראומה. בחייה האישיים היא מכירה את החוויה של טראומה פתאומית, של בולען כזה השומט את הקרקע מתחת לחיי המשפחה. כשהייתה בת 18 נהרגה אחותה הבכורה מיכל, בתאונת דרכים. האובדן המשפחתי הנורא,היה למעשה בית-הספר שלה להתמודדות עם טראומה ועיצב לא רק את חייה האישיים אלא גם את השליחות המקצועית שלה. מאז ה-7 באוקטובר מרב עסוקה בלווי,טיפול ותמיכה במאות נפגעים, אנשים שאיבדו את היקר מכל, משפחות חטופים, מפונים, וגם אנשי מקצוע המלווים אותם. היא יודעת לעמוד עם הנפגעים על סף התהום ולעזור להם להאמין שימצא להם סולם, משהו שיעזור להם לטפס למעלה על החבל של הדחף לחיות, משהו שיעזור להם לדבוק בחיים ולא לסגת אל ה"מוות הנפשי" שהטראומה מושכת אליו. בימים אלה יוצא לאור ספרה החדש -"מלחמות יצרים בספרות העולם ועל ספת הפסיכואנליזה" במרכז הספר מירב משרטטת את קוי המתאר של כמה מהמאבקים היסודיים המתחוללים בתוך נפש האדם. כמו למשל המאבק בין הדחף לחיות, לבין הרצון למות במצבים מסוימים. בשיחה מלב אל לב אנחנו צוללות לסיפור חייה האישי והמקצועי, לזכרונות הילדות שלה בבית בו גדלה, בבית שבו כולם כתבו, וגם קראו זה את כתביו של זה, בית שבו ארוחת הצהרים כללה קציצות ואורז וגם דף ועט ומשחקי מילים וריצה הלוך ושוב לאנציקלופדיה. שיחה על המתנות הנפשיות שקיבלה מאימה הסופרת שולמית לפיד, ומאביה העיתונאי הסופר והפוליטיקאי טומי לפיד' ומהקשר הקרוב והמיוחד שלה עם אחיה, יאיר לפיד. שיחה על תפקיד ותפקוד, על "אמונה שיש בה עשייה", על אופטימיות ועל האפשרות לבחור בחיים למרות ובנוכחות משברים נוראיים
Thursday Jun 20, 2024
פרק 130 : איך לא לפחד מהפחד? שיחה עם ד"ר קרן בן יצחק, חוקרת מוח ופסיכותרפיסטית
Thursday Jun 20, 2024
Thursday Jun 20, 2024
רבים מאתנו חוו בחודשים האחרונים, מאז ארועי ה7 באוקטובר, רגעים של פחד מצמית. וזה ממשיך - כל אזעקה, כל "הותר לפרסום", כל נוטיפיקציה שקיבלנו בynet, הכל מעורר ללא הרף את מנגנון תגובת הפחד בגוף ובנפש שלנו. קשה לחיות עם כל כך הרבה פחד באוויר, אבל בפרק הנוכחי - ננסה להתיידד קצת עם הרגש הבסיסי הזה, להבין למה פחד הוא רגש חשוב, הישרדותי, מציל חיים לפעמים. נשרטט את ההבדל בין פחד לבין חרדה. נבין מדוע פחד עשוי להיות מדריך טוב ברגעים מסויימים, אבל חרדה - היא זו שממררת את חיינו ומצמצמת אותנו. האורחת שלי, ד"ר קרן בן יצחק, היא חוקרת מוח העוסקת ברגשות, במיוחד בשאלה - מדוע חשוב להרגיש? היא גם פסיכותרפיסטית שמטפלת באנשים המתמודדים עם חרדות ופוביות. היא עצמה הגיעה לתחום של חקר המוח אחרי אירוע מסכן חיים שעברה כשהיתה בשנות ה-20 לחייה ונקלעה לשוד מזוין. האירוע ההוא הותיר אותה עם חוויה של פוסט טראומה, כזו שהיו לה תסמינים יומיומיים למשך שנה, ואלה שלחו אותה למסע של למידה מקצועית ואישית - על מנת לעזור לעצמה להחלים, ובהמשך גם לרבים רבים אחרים. בשיחה מעודדת, שתנסוך בכם אומץ, נצייד אתכם גם במחשבות וכלים שיעזרו לכם - לא לפחד מהפחד
לאתר של שירלי יובל-יאיר- https://shirley-yuval.com/
לפרטים על סדנת "פסיכולוגיה חיובית בימים קשים" -https://tinyurl.com/ywwdcarw
Wednesday May 29, 2024
Wednesday May 29, 2024
לפני שנים כתב דוד גרוסמן את הספר הנפלא שלו - "מישהו לרוץ איתו" והכניס למטבעות הלשון הפרטיות שלי עוד מושג. מישהו לרוץ איתו - זה מישהו שיכול להיות לי מלווה, זו יד שמחזיקה את שלי, זה מישהו שאני יכולה לסמוך עליו, זה מישהו שיעזור לי לדחוף בעליה כשאני מתעייפת. האורחת שלי נינה אבן עזרא, היא מישהי לרוץ אתה, גם במובן המטאפורי, וגם במובן הממשי. נינה היא פסיכולוגית קלינית, והיא בעצמה אצנית. אחרי הרבה שנים שבהם בתור מטפלת היא ישבה עם אנשים והקשיבה להם בחדר הטיפולים, ובשעות הפנאי היתה רצה בפארק ומקשיבה לפעמים לשכניה לריצה, היא הבינה שצריך לחבר בין העולמות האלה, ובנתה שיטת טיפול באמצעות ריצה. בפרק היום נשמע על נינה ועל שיטת העבודה המרתקת שלה, אבל זה הרגע להגיד לכל מי שרק המחשבה על ריצה מעייפת אותו, שזה בכלל לא פרק לאנשים שאוהבים בהכרח לרוץ, זה פרק שיעורר בכם מחשבות - על מה שקורה לנו כשאנחנו מצליחים לשים לעצמנו יעד פיזי מדיד ולעמוד בו, תלמדו בו גם למה חשוב להעלות דופק, ואיך זה עוזר לנו להתמודד עם פחד וחרדה, נדבר בו על החיים ועל ריצה, ועל מירוץ החיים. וכמו תמיד ניתן לכם כמה רעיונות ומחשבות לדרך שלכם, כאלה שעשויים לעזור לכם לשפר את בריאותכם ואת מצב הרוח
מזמינה אתכם - לשפר את מצב הרוח שלכם ולהצטרף לסדנה שלי - פסיכולוגיה חיובית לימים קשים
כל הפרטים בלינק - https://tinyurl.com/ywwdcarw
Thursday May 09, 2024
Thursday May 09, 2024
היום נדבר על מה אפשר לעשות "בשביל המחר"? הסיפור האישי של האורחת שלי מקפל בתוכו את החוויה הישראלית, זה סיפור על אובדן וכאב, וגם על צמיחה ועל היכולת להתמיר כאב אישי - למפעל חיים משמעותי. בשנת 1969 ענת סמסון-יופה היתה ילדה בת 12 כשאביה, חנן סמסון, נהרג בעת שירות מילואים במרדף אחרי מחבלים בבקעה. שנים רבות אחרי כן, כשענת כבר היתה אמא ל3 ילדים משלה, ובנה הבכור התגייס לצבא - היה כנראה איזה טריגר. טריגר שהוביל אותה להקים את עמותת "בשביל המחר" - מיזם חברתי, שמטרתו ללוות את כל מי שעבר חוויה משמעותית במהלך שירותו הצבאי, ולעזור לו לעבד את החוויה ההיא. ענת הבינה כבר לפני שנים רבות, את מה שעכשיו ברור גם לצה"ל ולמשרד הבטחון - ההבנה שההגנה על הנפש, היא האפוד הקרמי של החיילים שלנו. ההבנה שמי שהיה בשדה הקרב, משהו נגרע בו, הוא לא חוזר הביתה כתמול שלשום, הוא נושא מטען, מטען שצריך לעבד, מטען נפש, שכדי שלא יהפוך למטען נפץ פנימי צריך לתת לו מקום. אנחנו נפגשות לשיחה על משברי חיים ועל היכולת לעבד אותם ולהתאושש מהם, על בורות שנפערים בחיינו ועל האפשרות לטפס החוצה מהם, על טראומה ועל האפשרות לצמיחה פוסט טראומטית
Saturday Apr 20, 2024
Saturday Apr 20, 2024
כל אדם זקוק למשמעות בחייו, אבל לא כולם יוצרים לעצמם חיים בעלי משמעות. כל אחד רוצה שחייו יבטאו את בחירותיו, אבל רבים תופסים את עצמם כקורבנות של נסיבות חייהם. איש אינו רוצה לחיות סתם, ללא תכלית, יעד, פשר או מטרה. איש אינו רוצה לפספס את חייו, לבזבז אותם, להופיע על במת העולם מבלי להטביע חותם ואז להיעלם בלי להותיר זכר. רבים חשים כי חייהם הם בעלי משמעות במידה מסוימת, מי יותר ומי פחות, אבל לא רבים יאמרו בלב שלם שהם חיים את החיים שהם מבקשים לחיות, או שהם חיים את הגרסה הטובה ביותר של חייהם. רבים נמצאים היכן שהוא באמצע, בין חיים משמעותיים לבין חיים חסרי משמעות, שבהם גוברת הסכנה לדיכאון - הציטוט היפה הזה הוא מתוך מאמר שכתבה ד"ר תמי יגורי, האורחת שלי בפרק זה. נפגשנו לשיחה על המושג המעורפל הזה - תחושת משמעות בחיים? מה זה בכלל? מתי ואיך אנחנו יודעים שהחיים שלנו מלאי משמעות, שמשהו שאנחנו עושים משמעותי? וגם -למה זה כל כך בריא עבורנו? ואיך כל זה קשור לאושר שלנו? תמי היא מרצה בכירה לפילוסופיה, וגם סופרת שכתבה את : "פתרון חידת המשמעות", "אומנות המשמעות: הדרך למציאת מהות חייך". היא מציעה להחליף את החתירה לאושר, בחתירה למשמעות. היא פיתחה את גישת "אמנות המשמעות" כדי לעזור לאנשים לחפש ולמצוא את ההגדרה המדויקת ביותר למשמעות בחייהם. היא עושה את זה באמצעות ראיון מובנה. בפרק הנוכחי - התנדבתי בעצמי, "לשכב על הספה הטיפולית" של הד"ר לפילוסופיה ולנסות באמצעות השאלות שלה, לנסח משהו על משמעות בחיי בשלב זה