להנות מהדרך: שיחות על החיים ועל איך לחיות אותם

פרק 76: איך להתמודד עם משברים נפשיים? - שיחה עם ד”ר אורן באר, פסיכיאטר בגובה העינים

היום נדבר על הנפש, על בריאות נפשית ועל רפואת הנפש. האורח שלי הוא אמנם רופא נפש - פסיכיאטר, אבל מחזיק בדעה שאין מחלות נפש, ושהנטיה הממסדית להצמיד תווית של אבחנה ומחלה למשברי הנפש שלנו, מרחיקה אותנו מהאפשרות לראות את האדם השלם ולעזור לו להתגבר על המשבר. ד"ר באר צמח בתוך הממסד הפסיכאטרי,היה סגן מנהל מחלקה בבית חולים לב השרון, ובשנים האחרונות משמש פסיכיאטר ב"בית מאזן", מרכז מיוחד במינו שהוקם כדי לטפל באנשים שעוברים משבר נפשי אבל לא באמצעות אשפוז במוסד פסיכיטארי אלא בפורמט אחר, בבית, בתוך יצירת מעטפת של קהילה תומכת. מהי אם כן בריאות נפשית? מהם משברים פסיכוטיים? מה עוזר לנו לצלוח תקופות משבריות? מה תפקידן של תרופות והאם אפשר בלעדיהן? מה מקדם בריאות נפשית ואיך לטפח אותה

פרק 75: איך ללמוד לבקש עזרה? שיחה עם ד”ר ליאור צורף על בדידות וקשר, ועל חוכמת ההמונים

היום נדבר על אחד משרירי הנפש החשובים ביותר לבריאותנו הנפשית והפיזית : על "שריר היכולת לבקש עזרה". להגיד - "אני לא יודע, תעזור לי ללמוד", להגיד :"אני מרגישה לבד, תושיטי לי יד ". כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע, כתב נתן זך , אבל הרבה אנשים מתקשים לבקש את זה, במיוחד בעידן הנוכחי ששולט בו המיתוס של האדם כיצור אינדבידואליסט, כזה שהמנטרה הפנימית שלו היא "אני לא צריך אף אחד, אני אדם עצמאי". רבים מעדיפים לתת מאשר לבקש או לקבל, אולי בגלל שבקשת עזרה מחריפה את תחושת התלות שלהם, ונתפסת עבורם כסוג של חולשה או פגם.  אז הזמנתי את ד"ר ליאור צורף לשיחה. הוא אדם שהפך למומחה בהתייעצות, בבקשת עזרה, חוקר של "חוכמת ההמונים". אבל הוא לא התחיל ככזה,  את רוב שנות הילדות ילדותו בילה לבד, מעמיק ומגלה את עולם המחשב שריתק אותו, אבל כמעט בלי חברים. את תחושת הבדידות וה"אחרות" שלו, הוא סחב גם לתוך שנות העשרים המאוחרות שלו, עד שיום אחד. דברים התחילו להשתנות. ניהלנו כאן שיחה אישית ומרגשת על ילדות ובדידות, על החוויה של ילד שעובר נידוי או חרם ועל האופן שבו היא מעצבת את חייו, על בישנות חברתית ועל איך מתגברים עליה, על האופן שבו נבנה ביטחון עצמי, על למה חשוב כל כך שנדע לבקש עזרה, מאדם אחד,  אחר כך עוד אחד, ולפעמים גם ממש מההמונים

פרק 74 : איך להזדהות עם הזולת בלי לכאוב? - שיחה עם הסופרת צרויה שלו, על משפחה, חיים וכתיבה

צרויה שלו קראה לספר האחרון והחדש שלה "פליאה". היא מדברת בו על היומיום, הלכאורה מאד לא-פלאי. היא חוקרת בו את החיים שלנו ואת האופן שבו הם נפרשים ומתגלגלים, לעיתים רחוק כל כך ממה שקיוינו או ניסינו לעשות מהם. כמו ביתר הספרים שלה, צרויה משרטטת את מצב האדם ואת מערכות היחסים המשמעותיות בחייו. היא מתארת את המאמץ האנושי "להתמשפח". להחזיק במבני הקשר המשפחתי, למצוא בהם נחמה, לעשות את הפשרות הנדרשות. צרויה שלו היא סופרת ישראלית, אהובה ומוערכת מאד בישראל ובעולם, ובשיחה מלב אל לב, אנחנו מדברות על הדאגה לשלומם של הקרובים לנו ועל הנטיה להזדהות יתר עם כאבי הזולת, על חרטות ועל האופן שבו הן משתלטות על סיפור חיינו, על מה שצרויה קוראת לו "הפרכוס המשפחתי"  - הניסיון הנואש הזה לספק את הצרכים של כולם, 360 מעלות מסביבי

פרק 73: התוכנית ”שאלות אישיות” עם שירלי יובל-יאיר בגלי צה”ל

והפעם פרק הפוך - היה לי לכבוד להיענות להזמנה של גלי צה"ל ולהתארח לשעה בתוכנית של שמעון אלקבץ בפרק הזה אני מספרת עלי קצת עלי -  על הבית שבו גדלתי, על מה שלקחתי משם, על הילדה שהייתי, על התנועה שלי בין הפסיכולוגיה למוזיקה ולכתיבה, נשאלתי על תחושות החמצה ועל חרטות, ועל מה לדעתי חשוב לנו כדי לעבור את החיים האלה בתחושה של מימוש ומשמעות.  ועשינו גם סדר חשוב במה זה בכלל פסיכולוגיה חיובית, וגם בטעויות שיש בתפיסה של המושג הזה כמו (למשל המחשבה שמדובר בהזמנה להיות חיובי, כל הזמן)

פרק 72: איך הומור מציל אותנו ? - שיחה עם אודיה קורן - שחקנית וסטנדאפיסטית

לפני כמה שנים אודיה קורן, שחקנית וסטנדאפיסטית  אשה מצחיקה וצחקנית -השתתפה בתוכנית רדיו, לקראתה התבקשה לבחור חמש יצירות של מוזיקה קלאסית שאהובות עליה במיוחד. היא הרכיבה רשימה לתפארת. אבל אחרי השמעת התוכנית אמר לה חבר מוזיקאי שלה - "שמת לב אודיה שכל היצירות שבחרת הן בסולם מינור? סולם מינור במוזיקה הוא הסולם ה"עצוב". הוא זה שלופת לך את הלב, זה הסולם של הכמיהה, הגעגוע, הקינה. זה הפתיע את אודיה כי בתפיסה שלה היא הרי אדם של מז'ור, מלאת הומור. אבל זה לא מפתיע באמת. הצחוק העמוק והחכם - נוגע תמיד גם בעצבים החשופים ביותר שלנו, בדבר הזה שאו שנבכה עליו ונמות, או שנתמיר אותו למשהו אחר, נהפוך אותו לבדיחה ונינצל. בשיחה מלב אל לב, אודיה מספרת על חייה, ועל העדשה שדרכה היא מתבוננת על הדברים, על הרפתקאות ופחדים ועל האופן שבו הומור שימש לה תמיד סירת הצלה, כדי להימלט מים העצב

פרק 71 : איך להתמודד עם אי-וודאות ? - שיחה עם ד”ר תומר בקלש, חוקר מוח

הפרק הראשון של שנת 2022 עוסק בשריר המרכזי שנצטרך לפתח בשנה הקרובה (אנחנו מתאמנים עליו כבר זמן מה) - איך לשאת מצבי עמימות ותקופות של חוסר וודאות.  עידן הקורונה מזכיר לנו את מה שאנחנו מעדיפים להכחיש: את העובדה שאנחנו הרבה יותר "לא יודעים" מאשר "יודעים", ושאי אפשר לנבא מה ילד יום ואפילו מה תלד שעה. בשיחה עם ד"ר תומר בקלש, פסיכולוג חברתי וחוקר מוח נסביר למה אי ודאות גורמת לנו למתח נפשי,  כיצד המוח שלנו עובד כמו "מכונת ניבויים" ובאיזה אופן מצבי עמימות דווקא מעוררים ומפעילים אותו, גם לטובה. נתאר את ההבדלים האישיותיים בין אנשים בגישה שלהם לאי ודאות וניתן כמה רעיונות וכלים שיעזרו לכם להיות יותר גמישים מול מציאות משתנה ובלתי צפויה

פרק 70 חלק ג’ - שירי הפודקאסט

פלייליסט נוסף של שירי הפודקאסט - אהבה ארוזה, מאמא לבן, שיר לגילי, משנה לשנה, שובי לביתך, האמנם, עד מחר, ימים לבנים, ילדות נשכחת, שיר ללא שם, הכניסיני תחת כנפך, עצים, אם יוולד לי ילד, יש לי ציפור קטנה בלב, ערב מול הגלעד, פגישה לאין קץ, שיר של יום חולין 

 

פרק 70 חלק ב’ - שירי הפודקאסט

פלייליסט של שירי הפודקאסט בתקווה שינעימו לכם את הדרך: אדם בתוך עצמו,  זו אותה האהבה, רוח סתיו, כולנו זקוקים לחסד, החולמים אחר השמש, לראות את האור, בלדה לשוטר, עד מחר, בואי אמא, זה קורה, שירת העשבים

The rose ,The circle game, You've got a friend ,Annie’s song

פרק 70: איך להנות מהדרך? פרק חגיגי

חיים מאושרים יש בהם שילוב של שני מרכיבים עיקריים - הנאה, ותחושת משמעות - כך כותב ד"ר טל בן שחר, מחוקרי האושר המובילים בעולם. וזו גם מטרת הפודקאסט הזה, לספק לכם רגעי הנאה ומשמעות. מחשבות, רעיונות וכלים שיעזרו לכם לעצב לעצמכם חיים טובים יותר, לשמור ולטפח את הבריאות הפיזית והנפשית שלכם.  בפרק 70 אנחנו חוגגים בקולאז של רעיונות וקטעים מראיונות שעלו כאן בשנתיים וחצי האחרונות, 69 שיחות עם אנשים מרתקים, על החיים ועל איך לחיות אותם. ארזנו לכם מעין סלסלה מלאה כל טוב, "טייק אווי" לדרך שלכם ב 2022

פרק 69: איך משוררים חושבים? שיחה עם המשוררת אגי משעול על מלאכת החיים והכתיבה

אגי משעול מסתובבת בעולם עם אנטנה שהיא קוראת לה "תדר הfm שלי". דרכה היא קולטת רשמים וכותבת.  יש לה מין מתג מיוחד שהיא יודעת להפעיל, מתג הבהייה. מעין מצב מדיטטיבי שהיא נכנסת אליו כשהיא כותבת. בשיחה מלב אל לב היא מספרת לי על האפשרות המיוחדת שיש לנו לעלות קומה מעל החיים שלנו, או לזוז הצידה, להשקיף משם על הדברים ולכתוב. "כתיבת שירים היא לא העבודה שלי" היא מספרת. "כתיבת שירים היא העבודה הפנימית שלי".  אגי משעול היא משוררת של מלאכת החיים" נכתב עליה פעם, ובשיחה שלנו אנחנו מדברות על מלאכת החיים והכתיבה, על האופן שבו הן מצטלבות. על פגישה יומיומית עם הדף הריק, ועל מה עושים כדי לפתות את המוזה. על יצירתיות ועל יצרים, על הילדות של ילדה שהרגישה קצת אחרת, ועל איך כל זה עיצב בתוכה את המשוררת שהפכה להיות