להנות מהדרך: שיחות על החיים ועל איך לחיות אותם

פרק 44 : איך עושים אהבה בעידן הנוכחי? - שיחה עם ד"ר רונית אלוני על אינטימיות ומיניות

אומרים אהבה יש בעולם, מה זאת אהבה? תהה ביאליק והוא לא לבד בעניין הזה. נראה שבעידן הנוכחי השאלה הזו מתחדדת.  על רקע מגפת הבדידות שמתפשטת בעולם, יצירת קשרים אינטימיים הפכו לענין מורכב מאד עבור רבים.  הסרטים והספרים לימדו אותנו לצפות ל"אהבה ממבט ראשון", לסימן הברור של משיכה מינית מיידית  שבעקבותיו (אם נמשכנו) אפשר להתחיל להתקלף ולצלול לאינטימיות 

האורחת שלי, ד"ר רונית אלוני, אומרת הפוך, איפה שיש אינטימיות עמוקה יכולה בקלות להווצר התאהבות.  אלוני, מטפלת מינית מהוותיקות בארץ, מלמדת אנשים את האלף בית של שפת האינטימיות. בקליניקה שלה מוצעים מגוון טיפולים משני חיים, אם תרצו, אפילו מצילי חיים, או לפחות מצילי חיוניות.  בין היתר גם  באמצעות "סרוגייט", טיפול שכולל מגע, עד מגע מיני. מוזמנים 

 לשיחה פתוחה על אהבה ומיניות בעידן הנוכחי, ועל האפשרות ללמוד ליצור אינטימיות פיזית וגופנית טובה ועמוקה יותר

 

פרק 43: על הטייס השבוי, רמי הרפז ז"ל - איך ליצור תחושת שליטה גם במצבי הסגר הקשים ביותר

אדם נמצא במגרש, שאת גבולותיו קובע גורלו, אך מה יעשה בתוך המגרש הוא באחריותו האישית בלבד -  כך כתב רמי הרפז, טייס פנטום ישראלי אשר בזמן מלחמת ההתשה נפל בשבי המצרי וישב בו שלוש וחצי שנים. הוא שרד את חווית השבי וחזר בריא בגופו ובנפשו, לחיות חיים מלאי עשיה ונתינה עד שנפטר בגיל 80. שבועות ספורים אחרי מותו, יצא לאור הספר "השבוי ואשת השבוי" המגולל את חליפת המכתבים בינו לבין רעייתו נורית, שנכתבו במהלך שנות השבי, ומתארים את סיפור הגבורה וההתמודדות הן של הטייס והן של משפחתו שנותרה הלומת כאב ודאגה. הספר פורש את תפיסת עולמו, את נצחון הרוח  ואת ההרגלים שעיצב לעצמו כשבוי, שעזרו לו למצוא דרגות חופש ובחירה גם בתקופה בה נראה שהשליטה על חייו הופקעה ממנו.  בשיחה מרגשת עם ביתו דגנית, שנולדה כחודש אחרי שנפל בשבי, ופגשה בו לראשונה רק כשמלאו לה שלוש וחצי, היא מספרת על השיעורים שלמדה מהוריה שהיו גיבורים "גדולים מהחיים" ועל השיעורים שכולנו, גיבורים של היומיום נאלצים להתמודד אתם

פרק 42: עם ד"ר טל בן-שחר - איך להציב מטרות כך שנצליח להגשים אותן.

התרבות המערבית מלמדת אותנו להציב לעצמנו מטרות ויעדים, ולחתור במרץ לקראת עתיד טוב יותר. היא מבטיחה לנו שכשנגיע (לגביע, לאקזיט, לחתונה, לדירה בלי משכנתא...) נמצא שם את האושר הנכסף.  התרבות המזרחית לעומת זאת מזמינה אותנו לשהות בתוך הרגע הנוכחי בלבד, בטענה שהמבט קדימה "גונב" אותנו מההווה.  בשיחה עם דר' טל בן שחר, מומחה בעל שם עולמי בתחום הפסיכולוגיה של האושר, אנחנו מציעים גשר זהב שמחבר בין שני מצבי הנפש האלה - ומסבירים איך גם להסתכל קדימה, וגם להנות מהרגל שצועדת על הדרך. מחקרים מוכיחים שאת רוב "ההחלטות לשנה החדשה" שאנשים מנסחים לעצמם בחגיגיות בתחילת השנה- הם לא יממשו כלל. בפרק הנוכחי נציע כמה כלים ורעיונות שיעזרו לכם לנסח לעצמכם את החלומות שלכם כך שגם תצליחו להגשים אותם, ונסביר גם למה ידיעת הכיוון אליו אני מתגלגל, היא דווקא זו שמשחררת אותנו לחיות בכאן ועכשיו

פרק 41: גם מצוי וגם רצוי: שיחה עם ד"ר אנאבלה שקד - על איך "לקפוץ למים" ולעבור מהימנעות לעשייה

מיליוני אנשים חיים מתחת לקו הפוטנציאל שלהם -כותבת הפסיכותראפיסטית דר' אנאבלה שקד בסיפרה "לקפוץ למים".  ספר שבו היא משרטטת קו עוני מסוג אחר, לא כלכלי. אני קוראת לזה: "העוני של תחושת המימוש העצמי". ממש על קו החילוף שבין שנת 2020 לשנת 2021 התכנסנו לשיחה על הפער בין המצוי לרצוי, ואיך מצמצמים אותו. נשאל מה גורם לאנשים לבחור בהימנעות במקום בעשיה ואיך לצאת מהמעגל הזה. נבין כיצד הפחד מכשלון מסרס אותנו, ומה כדאי לנו לעשות כהורים- על מנת שלא ליצור דפוסי הימנעות אצל ילדינו. עם מבט אופטימי ומפוכח אל העתיד - נבין למה חשוב שנציב לעצמנו מטרות ריאליות (ולא מוגזמות!)  ואיך לוותר על המשאלה של ה"הכי", "המדהים" ו"המושלם" - כדי לחיות חיים של עשיה ורווחה נפשית

פרק 40: גם אופטימית וגם מפוכחת: שיחה עם העיתונאית לינוי בר גפן המטפלת בבן זוג שהפך לנכה סיעודי - על איך מגייסים כוחות אחרי שהחיים התהפכו עליך

כשלינוי הייתה ילדה היא זוכרת את אבא שלה מזהיר אותה :" לינוי! לא לאבד עשתונות". הילדה הקצת מרחפת הזו, שהיתה תמיד שוכחת מפתח, למדה די מהר איך לפרוץ הביתה דרך התריסים, אח"כ  בתור עיתונאית חוקרת ואמיצה היא נתקלה לא פעם בדלתות סגורות והן לא איימו עליה. להיפך, היא אהבה לתת להן פייט. בתור תחביב היא גם התאמנה באיגרוף, אבל שום דבר לא באמת הכין אותה למלחמת העולם הפרטית שלה, זו שתפרוץ כשהיא תהיה בת 35, בהריון מתקדם, כשברגע אחד בעלה האהוב יעבור אירוע מוחי קשה ויהפוך לנכה סיעודי שתלוי בה. ילד נצחי

בחודשים הראשונים היא כמעט טבעה באוקיינוס של צער, אבל לרגע אחד לא הפסיקה לפעול, מקדישה את החיים שלה לתהליך השיקום של בעלה. את הכאב הפרטי שלה ואת השיעורים שלמדה בדרך היא הפכה לעשייה משמעותית, למפעל חיים של עזרה. החברה שהקימה: "חמ"ל בר גפן" מספקת מעטפת של תמיכה עבור כל מי שהתהפך עליו עולמו בעקבות מחלה או תאונה 

ישבתי אתה לשיחה מרגשת בצורה יוצאת דופן, על אהבה וחמלה, על היכולת למצוא כוחות ומשמעות, על גבורה יומיומית וגם על בדידותו של מי שמטפל באדם חולה

פרק 39 : גם בחוץ וגם בפנים : שיחה עם -אלון מאיר, צלם טבע ומורה, על איך השדה מאחורי הבית תורם לבריאות שלנו

מחקרים רבים מצביעים על התרומה האדירה שיש לשהות בטבע - לבריאות הפיזית והנפשית שלנו. "אדם הוא בר מזל, אם בתור ילד יש לו "מקום מיוחד" ללכת אליו :  איזה חורש, יער או שדה מאחורי הבית. זה כמעט כמו המזל שיש לך אם נולדת למשפחה מאושרת"  כותב חוקר הטבע ריצארד מקארתי בספר הזכרונות שלו. הפרק הנוכחי מוקדש לאפשרות לצאת לטבע הזמין לנו, זה שמאחורי הבית, כזה שלא מצריך דרכון כדי להגיע אליו.  לצורך השיחה נסעתי לשמורת עין אפק, ל"מקום המיוחד" של האורח שלי  - אלון מאיר, צלם טבע ומורה לשל"ח. השמורה הזו בפאתי קרית מוצקין היתה מגרש המשחקים של ילדותו, שם הוא גילה את העולם שבחוץ, ולא פחות מזה, את העולם הפנימי שלו. כיום הוא מלמד ילדים ומבוגרים לפתח מחדש את הסקרנות לשדה

פרק 38: גם לנצח וגם להפסיד: שיחה עם המדליסט האולימפי אריק זאבי - על חוסן נפשי, ועל איך קמים מנפילות

כולנו אוהבים להצליח ולטעום את טעמו המתוק של הנצחון. אבל החיים משובצים תמיד גם בהיפך - בכשלונות, הפסדים וטעויות.  אחד השרירים החשובים לבריאותנו הנפשית הוא השריר שעוזר לנו לקום אחרי שנפלנו. קוראים לזה "חוסן נפשי". איך מטפחים אותו?  בשיחה מלב אל לב, עם אריק זאבי, המדליסט האולימפי ומגדולי הספורטאים הישראלים, הוא מספר לי על רגעי נצחונות מזהירים וגם על ההפסד הצורב שלו באולימפיאדת לונדון, על האופן שבו התמודד עם הכישלון, על דמעות והבעת רגשות, על רוח הלחימה שבוערת בו וגם על השקט הנפשי והיכולת לא להגיב, שמאפיינים את האיש שכל מי שמכיר אותו מעיד - עם אריק אי אפשר לריב

פרק מס 37: גם חרדה וגם הרגעה: שיחה עם ד"ר ענת כרם אנג'ל על הביולוגיה של החרדה ועל איך מרגיעים אותה

והעיקר והעיקר לא לפחד כלל - מציע לנו השיר המפורסם ומנסה לעודד אותנו כשאנחנו עומדים על גשר צר מאד,  אבל האמת היא שפחד, דאגה, חרדה  - הם רגשות אנושיים בסיסיים שכולנו מכירים. בתקופות משבריות הם מתגברים. ד"ר ענת כרם אנג'ל היא ביוכימאית שמכירה את הנושא גם באופן אישי, כמי שסבלה בשקט מהתקפי חרדה כבר בגיל עשר. אחרי שנים רבות של קריירה אקדמית שבמהלכה שאלה שאלות מדעיות על גוף האדם, היא חזרה הביתה כדי לטפל בבנה בן ה13, שהחל גם הוא לסבול מהפרעת חרדה. חמושה גם בידע המחקרי והמדעי שצברה כל השנים, על הקשר של הגוף והנפש - היא פיתחה שיטת טיפול ייחודית. ניהלנו שיחה מרתקת על פחדים ועל הבושה והבדידות שכרוכים בהם, על הביולוגיה של הסטרס ועל מערכת פיזיולוגית נפלאה שיש לכולנו - מערכת הרגעה, שאפשר ללמוד להפעיל אותה

פרק מס 36 : גם עין בוכה וגם עין צוחקת - שיחה עם השחקנית נועה קולר - על הומור עצמי, ועל איך הוא עוזר לנו לשרוד.

הציטוט המפורסם "קומדיה - היא טרגדיה פלוס זמן". מזכיר לכולנו שהומור מאפשר לנו לקחת מרחק מהחוויה, הוא נותן לנו פרספקטיבה. בתקופות משבריות זה הופך לאתגר מורכב במיוחד - להצליח לשמור על המבט הקומי, כדי להחזיק את הראש מעל למים.  השחקנית נועה קולר, היא מאלה שיודעים לעשות את זה. כמעט בכל דמות שהיא מגלמת שזורות יחד שתי העינים האלה שמביטות על אותה סיטואציה - עין אחת צוחקת ועין שניה בוכה. נפגשנו לשיחה על האופן שבו אפשר לאמן את שריר המבט הכפול הזה, ואיך זה עוזר לה לשרוד את היומיום. ושוחחנו על עוד ניגודים המתקיימים בעולמה של מי שזכתה בפרס אופיר (המקביל ל"אוסקר" ) אבל חייה מתנהלים גם בין הכביסות, לילדים, לחומוס המשפחתי.  על חרדת הבמה שתקפה אותה, ועל המחירים שאתה משלם כשהמשאלה שלך היא להיות הכי הכי 

פרק 35 : גם לנוח וגם לנוע : שיחה עם המשוררת מיה טבת דיין שכבר הספיקה לחיות ב30 בתים וב4 יבשות, על המושג "בית" ועל האפשרות לטעום צורות חיים אחרות

משבר הקורונה שלח את כולנו "הביתה". האם זה אומר שאנחנו גם מרגישים "בבית"?  הזדמנות מצוינת לחקור גם את ההיבטים הנפשיים של המושג הזה - מה זה אומר להרגיש שאני נמצא במקום שלי? האם אפשר לחיות חיי נדודים ובכל זאת להרגיש בבית בכל מקום?  מיה טבת דיין היא משוררת וסופרת שמקדישה את חייה לחקר אישי של השאלה הזו, הן בכתיבה שלה, ובעיקר באופן שבו היא בוחרת לחיות מתוך תנועה מתמדת.  שיחה על אחיזה והיצמדות לזכרונות, חפצים, מקומות וקריירה. על האופציה לשחרר ולנוע הלאה, על געגועים ונוסטלגיה ועל האופן שבו הילדות שלנו, המשפחה שבתוכה גדלנו, היא סוג של בית פנימי שאנחנו נושאים אתנו תמיד