להנות מהדרך: שיחות על החיים ועל איך לחיות אותם

פרק 111 : איך להתגבר על פחד טיסה? שיחה עם הטיס אלון פרג, על חווית הטיסה, על פחדים, התגברות וגבורה

 

הסטטיסטיקה מדברת על כך שכ30 אחוז מהאנשים - סובלים מפחד טיסה ברמה שנעה מפחד קטן - ועד פחד משתק.  איפה אתם על הרצף? פחד טיסה הוא מקרה פרטי של הפחד ממצבים של חוסר שליטה. מצבים שבהם ההגה לא נמצא בידיים שלי, והמציאות משתנה לרעה מבלי שיש לי יכולת להשפיע עליה. אז לכבוד עונת הקיץ והחגים, שבהם כמו בכל שנה ישבר שוב ה "שיא של כל הזמנים" במספר העוברים בנתב"ג - הזמנתי את אלון פרג לשיחה, על מנת שירגיע את כולנו. אלון, כיום טיס אל על,  בעברו טייס קרב בחיל האויר הישראלי, פיתח בשנים האחרונות תוכנית מיוחדת הכוללת גם אפליקציה שמטרתה לעזור לאנשים להתגבר על פחד הטיסה שלהם, באמצעות הקניית הידע הנכון וגם טכניקות וכלים לנצח את הפחד. הפרק הזה בפודקאסט עוסק באפשרות להתגבר על חרדה ספציפית אבל הוא לא מיועד רק לאלה שפחד הטיסה רלוונטי לגביהם, כיוון שהמחשבות והכלים שמוצעים בו, עשוים להיות יעילים עבורכם בהתמודדות מול פחדים שונים. בחלק הראשון של השיחה אנחנו מדברים על החוויה של טיס בחיל האוויר הישראלי, על מסלול ההכשרה הארוך והמפרך שנדרש ממנו, על העמידה למבחן יומיומי, על רגעי חרדה במלחמות ומבצעים ועל רגעי התגברות וגבורה. על האופן שבו בסיפור האישי של אלון - היתה זו דווקא הדלת שנטרקה בפניו, ששימשה כחומר בעירה למנועי המוטיבציה שלו. בחלק השני - נשרטט קווים לדמותה של חווית הפחד בטיסה -  נסביר ממה היא נובעת ובעיקר מה אפשר לעשות כדי למגר אותה. נלמד איך להרגיע גם את המחשבות המודאגות וגם את הסטרס הגופני. שיחה שתצייד אתכם ברעיונות פרקטיים ואולי בעקבותיה תשתכנעו במה שאלון עצמו מאמין בו בכל ליבו -  "טיסה זה כנראה הדבר הכי בטוח שאני הולך לעשות היום". לרגל חופשת הקיץ והחגים - מאזיני הפודקאסט זוכים להטבה מיוחדת ומוזמנים להוריד את האפליקציה ולהשתמש בה בחינם!!  למשך החודש הקרוב (בלי שום התחייבות, מסירת פרטים וכו', בקיצור אין כאן "קאץ".  תהנו מהדרך! 

להורדת האפליקציה :

www.bit.ly/simpliflyapp 

סרטון הסבר:

https://bit.ly/SMFY-ins-heb

 

קוד קופון: (הסבר בסרטון)

SHYY-0E8D0B0I

פרק 110: למה כל כך בריא לנו לשחק משחקים? - שיחה עם המשחקולוג אור ברנט, על האפשרות ”למשחק” את החיים שלנו כדי להיטיב אותם

זוכרים מה היינו עושים כשהיינו ילדים והיה נשמע הצלצול המשמח של ההפסקה? היינו רצים החוצה לשחק. ידענו שהמשחק הכרחי לנו, כדי שנוכל לחזור ולהתייצב מול האתגרים שלנו עם כוחות מחודשים. בכלל,כשהיינו ילדים, רוב הזמן מה שעשינו היה לשחק. העולם היה מגרש משחקים ענק. שיחקנו כתינוקות על השטיח עוד לפני שקראו לו "אוניברסיטה", שיחקנו בארגז החול, בבובות במכוניות, ובחצר, ועם החברים בשכונה. בגיל ההתבגרות עוד שיחקנו קצת בקבוצות, כדורגל או כדורסל, או משהו כזה שיש לו "חוג" (כי היה מותר לנו ללכת לחוגים) היה לנו זמן לזה, והיה גם אשראי. מתישהו לאורך הדרך זה נפסק, באופן מצער. התחלנו לעבוד, להיות רציניים, התחלנו לפצל בין עבודה למשחק, בין זמן שמנוצל למשימות ומטרות, לבין זמן של הנאה וחדוות משחק. ואם זה קרה לנו - איבדנו משהו יקר ערך. ד"ר סטיוארט בראון, פסיכיאטר אמריקאי והמומחה הגדול בעולם בחקר ההשפעה הנפלאה של המשחק על הנפש שלנו  - אומר שמשחק הוא כמו חמצן בחיים שלנו. אנחנו מבינים את חשיבותו רק כשהוא מתחיל להתדלדל.  במעבדה שלו לחקר משחקים הוא חוקר את ההשפעה הנפלאה של משחק על המוח שלנו, על הקשרים הבינאישים שלנו, על יכולת הלמידה שלנו, ועל הסתגלות חברתית בריאה.  ועל זה נדבר היום - על האפשרות לשפר את החיים שלנו בכל תחום, וגם להגביר את שמחת החיים- באמצעות שילוב של משחקים בחיי היומיום שלנו. האורח שלי, אור ברנט הוא משחקולוג, יש מקצוע כזה. ב20 השנה האחרונות הוא מלמד ארגונים וגם אנשים פרטיים - להכניס משחקים לחיים שלהם, ל"משחק" את החיים, הוא משתמש במשחקים ככלי להשגת תוצאות, ללמידה קוגנטיבית, להתפתחות רגשית, ככלי  לביסוס של הרגלים חדשים, וגם ליצירה של שינוי חיובי בחיים. בשיחה משמחת במיוחד אנחנו מביאים רעיונות וגם טיפים שיעזרו לכם להגביר את החמצן בחייכם באמצעות משחקים

פרק 109: מה זה להיות ישראלי? שיחה על תחושת שייכות -עם תת אלוף במילואים אמל אסעד, מבכירי הקצינים הדרוזים בצה”ל

מה "ישראלי" בעיניכם? אם הייתי שואלת אתכם על רגע שבו אתם מרגישים ישראלים, מה עולה בזכרון שלכם? עבור אמל אסעד, יש הרבה רגעים כאלה, אבל החזק שבהם הוא כנראה הרגע ההוא בטקס ההשבעה שלו כצנחן בכותל. בכספת הזכרונות שלו יש רגעים רבים נוספים של תחושת שייכות ישראלית עמוקה גם לכפר שבו גדל בכרמל, ובו נולדו אבות אבותיו, 400 שנה אחורנית, וגם לרעיו הלוחמים, אלה שסחבו את האלונקה שעליה שכב כשנפצע במלחמה. אמל אסעד, תת אלוף במילואים, שירת 26 שנים בצנחנים ובתפקידים שונים בצבא בכלל, כמפקד ולוחם. נלחם בשלוש מלחמות, נפצע קשה בחווה הסינית, חינך דורי דורות של חיילים ופקודים, שכל את אחיו הצעיר שנהרג בעזה. אמל הוא הישראלי היפה במלוא מובן המילה, ובשיחה מלב אל לב אנחנו מדברים על תחושת שייכות, על הצורך האנושי הבסיסי הזה, ועל מה שקורה לנו כשהיא נסדקת. על אחים שגדלו אתך ועל אחים שאימצת לאורך הדרך, אלה שלא בהכרח חולקים איתך קשר דם, אבל חולקים איתך שותפות עמוקה לדרך, לערכים, לזכרונות, לרגעי של חברות עמוקה

 

פרק 108: איך להתפעל בחיי היומיום שלנו? - שיחה עם חיים שפירא על הרגש שעושה את החיים שלנו ליפים ומאושרים יותר - רגש הפליאה

אתמול ביקום התנהגתי לא יפה/ חייתי יממה שלמה בלי לשאול דבר/ בלי להתפעל ממשהו/ ביצעתי פעולות שגרתיות/ כאילו רק להן נדרשתי/ נשימה, שאיפה, צעד אחר צעד, התחייבויות/ אבל בלי לחשוב מעבר ליציאה מן הבית והחזרה אליו/ אפשר היה לראות את העולם כמשגע/ ואילו אני עשיתי בו שימוש יומיומי.  כך כתבה המשוררת ויסלבה שימבורסקה בשיר שלה שנקרא "היסח הדעת". אז בפרק הנוכחי נדבר על הרגש שעוזר לנו לא לחיות את חיינו רק כרצף של פעולות ומשימות - רגש הפליאה. גם המחקרים על בריאות נפשית ופיזית מראים שאחד הדברים שהכי חשובים לאושר של אדם - היא יכולת הפליאה, ולכן נדבר היום על הבחירה להתפעל.  יש בתוכנו לחצן, "לחצן ההתפעלות" אני קוראת לו. נולדנו איתו, בתור תינוקות שחוקרים את העולם, עשינו בו שימוש אינטנסיבי, לפעמים תוך כדי התבגרות הוא קצת מתנוון, אבל אפשר ללמוד להפעיל אותו. האורח שלי לשיחה הוא חיים שפירא, מעבר לזה שהוא מומחה בהתפעלות, הוא גם "ד"ר למתמטיקה, ד"ר להוראת המדעים, פילוסוף, סופר, מרצה ופסנתרן. בשיחה שלנו נברר עד כמה התכונה הזו של הפליאה היא ענין של אופי או מזג? תוצר של גנטיקה, תכונה שירשנו מהורינו? ועד כמה היא יכולת נרכשת?  נשמע מחיים שפירא על המקום של ההתפעלות בחייו ועל איך הוא באופן פרטי משתמש ביכולת הזו כדי לחיות טוב יותר. ואפילו נציע כמה תרגילים שתוכלו לשזור לחייכם כדי לחזק את השריר הנהדר הזה

פרק 107: כשהארי פגש את סאלי ונולדו להם ילדים… - איך הזוגיות של ההורים שלנו השפיעה על חיינו? שיחה עם שי גל שצילם סרט דוקומנטרי על הפרידה המאוחרת של הוריו

בכל בית, בכל תא משפחתי -  שורר אקלים. הוא מושפע מאינסוף משתנים: אופי, מנהגים, תרבות, מצב סוציואקונומי ועוד. אבל אחד המשתנים שהכי משפיעים על מזג האויר בבית- הוא הזוגיות השוררת בין שני ההורים שיצרו אותו. כשהיינו ילדים, היינו עדים לקשר בין ההורים שלנו, לא תמיד ידענו להסביר לעצמנו מה אנחנו רואים, אבל תמיד הרגשנו משהו באויר. התבוננו בהורים שלנו כשישבנו במושב האחורי במכונית ו"מופע" הזוגיות שלהם התרחש לנגד עינינו במושב הקדמי, אספנו את המידע על הקשר ביניהם בארוחות המשפחתיות, וכשישבנו  יחד בסלון. על מה דיברו ביניהם? איך החליפו אינפורמציה? האם צחקו יחד? האם לעגו אחד לשני?  האם התווכחו? האם רבו תמיד על אותם דברים (סביר להניח שכן). מה לימדה אותנו הזוגיות בין ההורים שלנו - על אהבה, על קשר, ועל החוזה המרכזי שאנשים בונים ביניהם כשהם מקימים תא משפחתי.  בפרק הנוכחי נפנה זרקור למרכיב מיוחד בפאזל של חיינו, בחידה הבלשית הזו - של איך הפכנו להיות מי שאנחנו? היום נשאל על הזוגיות של ההורים שלנו ועל האופן שבו היא עיצבה את חיי הנפש שלנו. נתהה אולי גם על האופן שבו הזוגיות שלנו - משפיעה על ילדינו

פרק 106 : איך לתקן את מה שהתקלקל? - שיחה עם ד”ר שירלי שפירא, רופאה המטולוגית

שאלת הקשר בין הנפש והגוף קיימת כבר אלפי שנים. משחר האנושות עסקו בה הדתות הגדולות והפילוסופים ובעידן הנוכחי גם המחקר המדעי נדרש לסוגייה, אך בדרכו המדעית פיצל את השאלה הזו לתחומים נפרדים. הפסיכולוגיה עוסקת במדעי הנפש, הביולוגיה עוסקת במדעי הגוף.  אבל האופן שבו תהליכי הגוף והנפש שזורים זה בזה, מוכר לכולנו מחיי היומיום שלנו.  אנחנו מכירים את כאב הבטן שלפני הבחינה, את המיגרנה שאחרי שיחה קשה,  את הקשר בין תהליכים הורמונליים למצב רוח רע. אנחנו חוקרים ומבינים את ההשפעה ההרסנית שיש למצבים של מתח - על מדדי הבריאות הפיזיולוגית שלנו,  כלומר את הכיוון הזה שבו מצבים נפשיים קשים יש להם גם ביטוי וחותם גופני, זה ברור לנו. הכיוון ההפוך - שבו אפשר לייצר תיקון וריפוי של הגוף - באמצעות תהליכים נפשיים תודעתיים- לזה נותנים פחות מקום ובוודאי לא במחקרי הרפואה, או כפי ששר אהוד בנאי, כשהוא מצטט את הרבי נחמן מברסלב - "תאמין שאם קלקלת, אתה יכול גם לתקן".  הפרק הזה יוקדש לאפשרות לתקן תהליכים פיזיולוגיים של מחלה - באמצעות טיפול בתהליכים התודעתיים שלנו,  מתארחת בו הד"ר שירלי שפירא- רופאה המטולוגית בכירה  שערכה מחקר פורץ דרך, שתוצאותיו נותנות הרבה תקוה, ומוכיחות שאפשר לעצור את ההידרדרות של מחלת הסרטן באמצעות טיפול נפשי. מתארחת בפרק גם אושרת גרומן, עובדת סוציאלית, ומי שהשתתפה במחקר של ד"ר שפירא

פרק 105 : על בדידותו של המנהל/המנהיג/המבוגר האחראי/ההורה - פרק שבו אני מתארחת כדי לאוורר את הרגשות האנושיים שיושבים מתחת לתפקיד ולגודל האחריות.

מה המשותף לטוני סופראנו, המלכה אליזבת, האלוף ייה,  צ'נדלר מ"חברים"  וגם אמא אחת שמתהפכת על משכבה בלילה, עם נדודי שינה, ושואלת את עצמה אם עשתה את ההחלטה הנכונה…? על פניו - כלום לא מקשר בין הדמויות האלה, ובכל זאת -על כולן נדבר בפרק שתשמעו היום, כיוון שהן חולקות חוויה אנושית משותפת - את רגעי הבדידות שמגיעים עם התפקיד של מי שנושא באחריות על כתפיו - המנהיג/המנהל/המלך/ראש משפחת פשע, ולפעמים גם ההורה  - במילים אחרות -המבוגר האחראי בחדר.  מתחת לחליפה הייצוגית של התפקיד מסתתרים רגשות אנושיים שלא תמיד מותר לבטא (למשל: עלבון, חוסר אונים, רגעים שבהם אני "לא יודע", רצון להרפות ולהקטין ראש, געגוע רגעי לכך שמישהו אחר יאחוז את המושכות ואני אוכל לנוח…אשמה על ההחלטות הלא נכונות שלקחתי…. ועוד ועוד) על "בדידותו של המנהל" -שוחחתי עם אפרת שכטר ואורי טורקניץ, שני מנהלים בשירותי בריאות כללית, בפודקאסט שלהם "יוצא מן הכלל(ית) בשיחה נהדרת עם שני אנשים שיודעים לשאול, שהביאו גם הם מחוויות הניהול שלהם -אוררנו קצת את הרגשות שלא תמיד מדברים עליהם, ודיברנו על מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם הרגשות האלה, ומה עשוי להפיג את חווית הבדידות שיש שם בצמרת. פרק על ניהול אבל הוא לא למנהלים בלבד

 

 

פרק 104 : איך להתגבר? שיחה על הקרב שאחרי הקרב, ועל גבורת היומיום, עם רועי בן טולילה, ספורטאי פאראלימפי ישראלי, יזם חברתי, מרצה וסופר

רועי היה אמור בכלל למות, כלומר היה מי שסבר שהוא כבר מת, בלילה ההוא בג'נין. לא מות גיבורים הרואי אלא מוות מהסוג המיותר כל כך, מאש של חבר לכוח. צירוף של נסיבות ושל שילוב בין כוחות חיצוניים, עליונים ופנימיים השאיר אותו כאן איתנו, ומאז התחילו החיים האחרים, חיים בכיסא גלגלים. מאז החל הקרב שאחרי הקרב: לנשום, לשבת, להקים משפחה, לשחק כדורסל, לשנות את העולם -   כך נכתב על עטיפת ספרו הנפלא של רועי בן טולילה : "מגובה הלב- הקרב שאחרי הקרב" המספר את סיפור הפציעה והשיקום, הכאב והתקומה. רועי התארח בפודקאסט לשיחה מרגשת על יכולת ההתגברות האנושית, על היכולת להבין שלמרות שלא תוכל לקום על הרגליים, אתה תיעמד חזרה - עמידה נפשית, איתנה. על היכולת לא להיכנע לגורל שנגזר עליך אלא לבחור יעוד לחייך, למצוא משמעות חדשה, ללדת ילדים, להרבות טוב בעולם. זו שיחה על היכולת לסלוח לאדם שפגע בך פגיעה כל כך קשה, על החשיבות של המילה תודה ועל היכולת להביע אותה, ועל החיבור הבלתי נפרד שיש בין שמחה לעצב בחיים שלנו, שהצימוד של יום הזיכרון ויום העצמאות מזכירים לנו בכל שנה מחדש

פרק 103: איך הטבע מבריא אותנו? - למה כדאי לעבוד בגינה, לטייל, לשוטט, ולעשות מקלחת יער

יש רגע קצר בין אדר לניסן, שהטבע צוהל בכל פה, הוא שופע חיים,שיכור ומבושם - איך שיופי יכול לרפא! -  כתב דוד גרוסמן בשירו "קצר כאן מאד האביב". והפרק הזה יוקדש לאפשרות להתנחם בטבע, לכוחו המרפא של היופי הזה, ולמה שאנחנו יכולים לעשות כדי לתת לטבע להשפיע עלינו לטובה. האביב שמתפרץ סביבנו, ממלא את ליבנו לא רק בגלל יופיה של הפריחה, אלא גם בגלל התזכורת לכוחות התחדשות שבטבע. האביב מזכיר לנו שאחרי שלכת, ועירום של העצים, וקור מקפיא, ותחושת סוף - מגיעה צמיחה חדשה, לידה, בריאה. בפרק הזה חזרתי למקטעים מתוך 4 שיחות נפלאות שקיימתי כאן, שלפתי מהן פנינים - שיעזרו לכם להיזכר במשאב של הטבע בחיינו, באפשרות ללמוד מעונות השנה את העובדה שהכל עובר, גם הקושי, גם הקור. בפרק הזה תמצאו תשובות לשאלות כמו -למה כדאי לכם לעשות מקלחת יער? מדוע העציץ שמאחורי הבית שלנו - חשוב והכרחי לבריאות שלנו? למה כדאי לנו להפוך אבנים בשדה?  איך ללמד את עצמנו פשוט לשוטט? ומה עוזר לנו לאזור אומץ ולצאת למסעות? מתוך שיחות עם הסופר מאיר שלו, עם צלם הטבע מאיר אלון, עם התרמיאלי חיים שוסטר ועם המסעלוגית יפעת יגר

פרק 102: איך לשמור על אופטימיות בימים קשים? שיחה עם פרופ’ עירן הלפרין, מומחה בינלאומי לחקר סכסוכים ופתרונם

שלומי קשור בחוט לשלומך - כתבה המשוררת זלדה, והפליאה לתאר את העובדה שהתשובה לשאלה "מה שלומי" אף פעם אינה נפרדת מהשאלה "מה שלומנו" - מה שלום המשפחה שלי, מה שלום הקהילה שלי, מה שלום המדינה שבתוכה אני חי. בימים שבהם מדינת ישראל נמצאת בשבר שלא ידענו כמותו, אף אחד לא יכול להשאיר את מה שקורה בחוץ על מפתן הבית או על מפתן הנפש. אנשים חווים חרדה, כעס, חוסר אונים, ותחושה שהמדינה מתפרקת מזהותה כפי שהכרנו, מהערכים שעמדו בבסיסה.  אימה אמיתית מפני חורבן הבית.  בימים כאלה - הלכתי להתעודד בשיחה עם פרופסור עירן הלפרין - מומחה בתחום הפסיכולוגיה של סכסוכים. הוא חוקר נושאים כמו שנאה, תקוה, ומחאות. פגשתי איש שלמרות ואולי אפילו בזכות מה שמתרחש עכשיו - הוא אופטימי. אופטימיות מורכבת אמנם אבל כזו שיודעת ש"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" כמו ששר שלום חנוך. עירן הוא אדם שמכיר ממש מקרוב, על גופו ונפשו, את האופן שבו משבר נוראי פוצע אותנו אבל גם את האפשרות לצמיחה פוסט טראומטית בעקבותיו. בשיחה מלב אל לב הוא מספר לי על הפציעה האנושה שנפצע כקצין בלבנון, על מסע השיקום שלו, ועל ההחלטה שנבעה מהפציעה ההיא - להקדיש את חייו כדי להתמקד בשבירת מעגל האיבה. זו שיחה על ההזדמנות החשובה שיש במשבר עמוק, כזה שיאפשר לנו לבנות חברה בריאה יותר, על ההבדל בין "פיוס" לבין תיקון אמיתי, כזה שלא משמר סטטוס קוו אלא מנסח חוזה חדש של מערכת היחסים. הוא חולק איתי את ממצאי מחקריו על כל מה שגורם למחאות להצליח, ועל הכוח האנושי הכי חשוב שיש לנו  - היכולת להישאר אופטימי ולהאמין שתיקון אפשרי