להנות מהדרך: שיחות על החיים ועל איך לחיות אותם

פרק 88 : איך להכניס הרגלים בריאים לחיים שלנו? שיחה עם ד”ר מיקי הרלינג על האפקט הגדול של הרגלים קטנטנים

בפתחה של שנה חדשה, רבים מאתנו מכינים לעצמם רשימת חלומות ויעדים ומבטיחים לעצמנו שהשנה נאמץ הרגלים טובים.  לרוב אנחנו מתחייבים להישגים גדולים - השנה נעשה המון ספורט, נגמל מסוכרים ופחמימות, נקדיש כמה שעות ביום ללמידה של חומר חדש, או נתאמן 5 פעמים בשבוע בפסנתר. בעיקר נהיה אנשים מלאי משמעת עצמית, שמחוייבים להרגלים בעלי נפח. מתוך תחושה שהגודל של ההרגל קובע.  הענין הוא שככל שההרגל שאנחנו מפנטזים עליו הוא הרגל גדול ותובעני מבחינת זמן והתחייבות - ככה קטן הסיכוי שנצליח לממש אותו. אבל המדע של ההרגלים מספר לנו שדווקא ההרגלים הכי אפקטיבים שיש לנו בחיים  - הם אלה שנצליח לחזור עליהם בעקשנות ובעקביות יום יום, גם אם הם קצרצרים ולוקחים רק חמש דקות.  הדבקות בהרגל - היא זו שקובעת. לא הגודל שלו. האורח שלי הוא מומחה בהטמעת הרגלים. ד"ר מיקי הרלינג, הוא רופא משפחה, מסוג אחר. כזה שלא עסוק רק בתיקון הנזקים והמחלות אלא בעיקר במניעה שלהם. הוא מלמד אותנו איך להיות בריאים. בפרק אופטימי לשנה החדשה, הכנו לכם סל מלא בגדוש בתרגילים קטנטנים שיעשו הבדל גדול

 

פרק 87: חווית בית- הספר - איך היא נרשמת בלב שלנו ומעצבת את חיינו

הפרק הזה עולה באחד בספטמבר - זה תאריך מיוחד ביומנים של כולנו. זה היום שבו חוזרים לבצפר

יש ילדים שכבר ממש שעמם להם בחופש הגדול והם מדלגים דרך השער, יש כאלה שהתפללו לשביתה

יש ילדים שמתגעגעים רק להפסקות ולמגרש הכדורגל, ואחרים שחושבים באימה על הפסקות/טיולים שנתיים ועל שיעורי הספורט. ויש את המבוגרים- גם הם לא שוכחים את האחד בספטמבר ואת מה שהוא מסמל, כי גם אם עברו הרבה מים בנהרות חיינו מאז ימי בית הספר, חווית "בצפר" בסופו של דבר צרובה אצל כולנו. זו חוויה שנרשמת על לוחות הלב ועל קירות הגוף, משאירה חותם עצום. לפעמים חותם של תהליך טוב ומצמיח, לפעמים של תהליך רווי כאב אפילו טראומטי, לפעמים גם וגם.  החוויה שלי היתה בהחלט של "גם וגם" כי בחלק מהימים, והייתי אומרת אפילו השנים, עברתי חרם בבצפר. זה היה בעיקר בכתה ד' ולמשך כמעט שנה שלמה. חוויה של "חרם" היא חוויה קשה, כיון שכיצור אנושי, אחד הצרכים הכי עמוקים והישרדותיים שלנו, זה הצורך להרגיש שייך לעדר, להיכלל בו. האיום של נידוי/שיימינג/התעלמות - נתפס מבחינה פסיכולוגית כאיום קיומי ממש, ולכן גם כל כך מכאיב.  בשבוע שעבר התארחתי בתוכנית הרדיו של אשכול נבו - "שנים" ברשת ב'. הוא הפתיע אותי כששאל אותי "איזו מין ילדה היית?" ובלי לתכנן, גלשנו אל הזכרונות שלי מהשנה ההיא. אח"כ דיברנו על האופן העמוק שבו חוויות טובות וקשות מעצבות אותנו כל אחת בדרכה, והופכות אותנו להיות המבוגרים שאנחנו. הקשיים, למרות הכל, בונים בנו חוסן. כך אני מאמינה.  אני מעלה כאן באדיבות "כאן", תאגיד השידור הציבורי, את השיחה שלי עם אשכול נבו, אולי היא תצית בכם זכרונות מהילדות שלכם? ואולי כמה מחשבות על איך ללוות את הילדים שלכם 

 

פרק 86 - איך מתגרשים? שיחה על האפשרות לפרק בלי להתפרק עם הסופרת יעל משאלי, בעקבות ספרה ”מותרות”

היום נדבר על גירושין, וגם על נישואין, למעשה נדבר על זוגיות בכלל ועל הדרמה המתרחשת במפגש של שני אנשים שהולכים יחד. הם רוקמים סיפור משותף, אבל במקביל אליו מתקיימים תמיד גם הסיפורים הפרטיים של כל אחד מהם, זה נכון למעשה לכל קשר משמעותי בחיים שלנו, ובוודאי לזוגיות. במצעד האירועים גורמי המתח והמצוקה הנפשית מופיע מוות של אדם קרוב במקום הראשון, וגירושין במקום השני. חווית הגירושין מפזרת רסיסים כמעט לכל זירה בחיי המתגרש/ת וההדף שלה עצום, גם אם מדובר בצעד שנעשה מבחירה, ובוודאי במקרה של עזיבה או החלטה שיזם צד אחד. בשיחה מלב אל לב עם הסופרת יעל משאלי, שסיפרה "מותרות" משרטט קווים לדמות החוויה המורכבת הזו, וחוותה בעצמה גירושין אחרי 36 שנות זוגיות - אנחנו מדברות על האפשרות לפרום את עצמי מתוך הקשר, בלי לפרום את ה"עצמי" שלי. איך נעזבים ומוצאים אחיזה

פרק 85 : איך לעשות סמים טובים? שיחה על בית המרקחת הטבעי והנפלא של גופנו, עם הד”ר ליאת יקיר

ברוכים הבאים לבית המרקחת הפרטי שלכם - הכי טבעי, הכי בריא, הכי בחינם, ובלי לצאת מהבית. היום נכיר את הסמים הטובים שהגוף שלנו מייצר, אלה שעוזרים לנו לשקם פציעות וכאבים, אלה שמגבירים את שמחת החיים, החיוניות והליבידו שלנו, אלה שעוזרים לנו לאהוב ולהתמיד במערכות היחסים הבריאות שלנו, אלה שעוזרים לנו ללמוד ולהתפתח. הפרק הקודם עסק בתגובת הסטרס הגופנית שלנו, ושמענו על הנזקים שגורמים להם האדרנלין והקורטיזול המופרשים בתוך גופנו במצבי לחץ. היום נשמע על החומרים ההפוכים, אלה שמייצרת מערכת ההרגעה שלנו. אוקסיטוצין, סרוטונין, דופמין ואחרים - חומרים נפלאים ששומרים על הבריאות שלנו ועל מצב הרוח. נלמד מה עוזר לנו לייצר עוד ועוד מהם באמצעות פעולות פשוטות והרגלים יומיומיים. פרק משמח במיוחד, השני בסדרה עם הד"ר ליאת יקיר - מדענית, ביולוגית וחוקרת את הרגשות והביולוגיה של ההתנהגות האנושית 

פרק 84 : איך להתמודד בהצלחה עם מתח ולחץ נפשי? שיחה עם ד”ר ליאת יקיר על המדע שמאחורי הסטרס

הכירו את המגיפה האמיתית של העידן הנוכחי - מגיפת הסטרס והלחץ הנפשי. בעידן שבו תעשיית התרופות בפריחה ונראה כאילו הציפרלקס תפס את מקומם של הלחם והמים בתזונה הבסיסית של אנשים – חשוב שנכיר את הביולוגיה של תגובת הסטרס, נתוודע לחשיבות שלה עבורנו, אבל נלמד איך לנהל אותה כך שאנחנו נשלוט בה ולא להיפך.  סטרס מתמשך הוא מקור לצרות צרורות בחיינו, הן פיזית והן נפשית. הוא גורם לזיהומים, לפגיעה במערכת החיסונית שלנו, לכאבים כרוניים וכמובן גם למצוקה נפשית רבה. בשיחה מרתקת עם המדענית והביולוגית ד"ר ליאת יקיר, נלמד שיעורים חשובים מהזברה בסוואנה ומהבבונים בג'ונגל. נסביר למה חשוב להשלים את המעגל השלם של תגובת הסטרס ואיך להפעיל את המערכת הנגדית שיש לנו בגוף - מערכת ההרגעה.  נספר לכם על טכניקות נפלאות שיעזרו לכם להחזיר לעצמכם את שיווי המשקל הפיזי והנפשי, ולנקות גם את החיים שלכם וגם את מערכות היחסים שלכם ממשקעי המתח שנערמים על גביהן.  ליאת חוקרת את נושא הסטרס ואת ההשלכות של משברי החיים שלנו על מצבו של כל תא בגופנו.  בתור מי שבגיל 40 התפרצו בגופה שתי מחלות אוטואימוניות, היא נעזרה בכל מה שהיא יודעת מהמחקר שלה ויצאה למסע של שיקום וריפוי

פרק 83: איך להתמודד עם כאב? שיחה עם ד”ר איתי גור-אריה, ראש המערך לשיכוך כאב בשיבא

שיר כאב עובר ושב, איזה מזל אני שר עכשיו, כתב מאיר אריאל ותאר במשפט אחד גם את העובדה שכאב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו ואולי גם את אחת התרופות הטובות לשיכוך שלו. חווית הכאב עומדת בצומת המרתקת של שאלת ה"גוף והנפש", כיוון שהיא חוויה סובייקטיבית מאד ולעיתים עמומה. אדם יכול לחוש כאב עז אבל הרפואה לא תדע לזהות את מיקומו או מקורו הגופני. האורח שלי לשיחה הוא ד"ר איתי גור אריה, הוא רופא כאב ותיק מאד, ועומד כיום בראש המערך לשיכוך כאב בבית החולים "שיבא". "כשהייתי רופא צעיר" הוא מספר לי  "כל מה שרציתי היה רק לתת תרופות, אבל עם השנים ועם ההתפתחות שלי כאדם וכרופא, אני מבין את ההשפעה החזקה של הנפש על כאבי הגוף". בפרק הנוכחי נשרטט קווים לדמותם של כאבי הגוף-נפש שלנו. נסביר באיזה אופן הכאב חשוב לנו, מגן עלינו, משמש מערכת התרעה. ומה קורה לאנשים שאין להם יכולת לחוש כאב. נבחין בין כאב אקוטי לכאב כרוני, נשאל איך החינוך שלנו, התרבות שבתוכה גדלנו - משפיעים על תפיסת הכאב שלנו, ונציע רעיונות וכלים שיעזרו לנו לשאת כאב ולהתמודד איתו לטובה

פרק 82: שיחה מלב אל לב עם מאיר שלו על הסבלנות הנדרשת כדי לגדל משהו - צמחים, ספרים, אהבות

יש תהליכים שלא ניתן להאיץ אותם, גם אם מאד נרצה. קוראים להם "תהליכי הצמיחה בטבע". אי אפשר לזרז את גדילתו של התינוק למתבגר, אי אפשר לדחוק בפקעת של הבצל שמתפתחת לה במעבה האדמה, שתוציא כבר את הפרח היפה שלה. גם תהליכי כתיבת ספר, ותהליכי הרקמה של מערכות היחסים שלנו - כל אלה דורשים שנפעיל את "שרירי הסבלנות שלנו". האורח שלי מאיר שלו, מגדולי הסופרים האהובים והמוערכים בארץ, מכיר את השריר הזה היטב ומפעיל אותו הן כסופר והן כגנן בגינת הבר שלו.  בשיחה מלב אל לב הוא מספר לי על האדמה שבתוכה צמח, על ילדותו, על המתנות הנפשיות שקיבל משני הוריו, המורים.  על יכולת ההתבוננות שטיפח מגיל צעיר. על תפיסת הזמן שלו וגם על חייו ברגעים אלה, קצת לפני שהוא חוגג 74

פרק 81: אחת משלנו! - שיחה עם דניאלה לונדון דקל על כנות והומור ועל האומץ לראות לעצמך

היום נדבר על כנות. על האומץ לתת ביטוי גם לרגשות ה"פחות פוטוגניים" שלנו. אלה שלפעמים אנחנו ממש מתביישים להודות בהם אפילו בפני עצמנו. רובנו משתדלים לשווק את חיינו המוצלחים, ואת בבואתנו שאין בה רבב. אנחנו חוששים לחשוף את הפגמים שלנו מפחד שנחווה דחייה, לעג, ביקורת, (וגם זה אנושי…). האורחת שלי היום היא אשה אמיצה, היא לא מפחדת לראות לתוך עצמה, היא כנה באופן שובה לב, וכל כך מעורר הזדהות. כבר שנים שהיא "מחטטת במניעים הכי אנוכיים של עצמה" לדבריה,באמצעות הקומיקס שלה, הטור הקבוע שלה ב"ידיעות אחרונות". הדברים שהיא כותבת ומאיירת. הקול שהיא משמיעה כאקטיביסטית. דניאלה לונדון דקל כותבת ומאיירת את הבטנה של החיים שלנו, לא את החליפה היפה שאנחנו לובשים החוצה. היא כותבת על קנאה ורכושנות, על חיי היומיום האפורים, על רעב ותשוקה לא ממומשת, על הגוף המאכזב שלנו, על המקומות שבהם אנחנו פאתטיים, על חרדת המוות, והאופן שבו היא מתארת את החוויה האנושית הוא תמיד מצחיק מאד, וגם מדמיע בו זמנית. מתחת לשכפ"ץ של ההומור היא מרשה לעצמה לבטא את האנושיות שלנו במלואה. היא תמיד כותבת וחוקרת את עצמה, היא הדמות הראשית אבל היא למעשה "אחת משלנו", כשם הספר הנפלא שלה.  בשיחה מלב אל לב היא מספרת לי על הרווחים שיש לך כשאת מעיזה לחלוק את האמת שלך, על הומור כחבל הצלה, על ילדות והתבגרות, בדידות וקשר, על כל ה"אנושי" שבנו

פרק 80 : איך לשוטט? שיחה עם חיים שוסטר על ”תרמילאות” בעולם ובחיי היומיום שלנו

איך אתם מטיילים? האם אתם מאלה שמכינים תוכנית מפורטת לכל שעה? באים עם תנאים מוכנים מראש? או יודעים לצאת להרפתקה ולזנוח את כל מה שחשבתם לגביה מראש?  חיים שוסטר הוא האורח שלי בפרק על "תרמילאות" ועל האפשרות לפתח שרירים של תרמילאי בתוך החיים שלנו. שוסטר הוא מומחה לדתות ותרבויות המזרח הרחוק אותן למד וחקר במשך שנים רבות. הוא חקר אותן דרך הרגלים, בעשרות המסעות המיוחדים שעשה למעל 120 מדינות ברחבי העולם. הוא סוג של "קולומבוס" פרטי כזה. בשיחה שתעשה לכם חשק לארוז - אנחנו מדברים על תרמילאות כדרך חיים, כמצב נפשי. על האפשרות לצאת למסע גם כשאתה מגיע ללפלנד וגם כשאתה צועד בפתח תקווה. על שמחת השוטטות. ועל למה כדאי שנלמד את עצמנו לחלום על המסעות שאנחנו מייחלים להם? ואיך עוברים מחלום למעשה 

 

פרק 79: איך לא לאבד תקווה? שיחה עם האלוף במיל’ יורם יאיר (ייה)

איך מגדלים תקווה? איך מצליחים למצוא קרן אור להיאחז בה ברגעי החושך המוחלט? מה עוזר לאדם לא לוותר, גם כשנראה שאפסו הסיכויים? הפרק הזה עולה בתפר שבין יום הזיכרון, ליום העצמאות, בתפר שבין עצב שאין לו מזור לשמחת התקומה והתקווה.  ניגוד שמאפיין את החיים של כולנו כאן, את החוויה הישראלית. האורח שלי הוא האלוף יורם יאיר. המכונה ייה. הערב הוא ישיא משואה בהר הרצל, על תרומתו האדירה לחברה הישראלית. מפקד נערץ, איש חינוך, פעיל חברתית, כיום הוא מכהן כראש עמותת "יחד למען החייל", ראש עמותת "אחרי", וראש עמותה המפעילה כפרי גמילה מסמים ואלכוהול. הוא האיש הכי אופטימי שאני מכירה, ממש מקרוב. כי זכיתי בו גם בתור חמי, האבא של בעלי והסבא של ילדיי. בשיחה מלב אל לב הוא מספר לי על רגעי המבחן הגדולים של חייו, על האסטרטגיות שעזרו לו להיכנס לשדה הקרב ולצאת ממנו שלם בגופו ובנפשו, על הכוח מציל החיים שיש לסיפור שאתה בוחר לספר לעצמך ולפעמים גם לאחרים. וגם על הרגע האחד והיחיד בחייו שבו הרגיש חסר אונים. הרגע שבו נשמעה דפיקה על הדלת, והמבשרים עמדו על המפתן לספר לו לעדנה אשתו - על כך ששלומית בתם, קצינת המבצעים של טייסת 113, נהרגה בתאונת מסוק בדרכה הביתה