להנות מהדרך: שיחות על החיים ועל איך לחיות אותם

פרק 92 : איך נרגעים? הכירו את עצב הואגוס - המתג שמפעיל את מערכת ההרגעה הגופנית/נפשית שלכם. אורח: פרופ’ יורי גדרון

בעידן שבו הפכו הדיכאון והחרדה למגפה עולמית, תעשיית התרופות בפריחה ונראה כאילו הציפרלקס תפס את מקומם של הלחם והמים בתזונה הבסיסית של אנשים – כולנו מבקשים קצת שקט!!  אנחנו רגילים לחשוב שחוויה של מתח נפשי מגיעה ממקור פסיכולוגי- כתוצאה מהמחשבות, הדאגות, הרגשות הקשים והעצובים שלנו - וזה בהחלט נכון, אבל בזמן שהנפש סוערת מתרחשים בגוף שלנו תהליכים פיזיולוגיים המשקפים את חוסר השקט הזה וגם מגבירים אותו. אם הייתי אומרת לכם שיש לכם בגוף מערכת ההרגעה פנימית שיש לה מתג, מעין לחצן שמפעיל אותה- לא הייתם רוצים להכיר אותו? להבין איך הוא פועל? למתג הפלאי הזה קוראים - עצב הואגוס. בפרק הנוכחי אנחנו משרטטים קווים לדמותו ומציעים גם טכניקות ופעולות שתוכלו לעשות כדי ללמוד להפעיל אותו ביעילות. האורח שלי לשיחה פרופסור יורי גדרון, מדען בתחום הפסיכולוגיה הרפואית, חוקר כבר שנים את האופן שבו הפעלה מיטבית של עצב הואגוס קשורה לבריאות הפיזית שלנו ולאריכות ימים.  איך לנהל מצבי לחץ? מהו ויסות רגשי באמצעות תהלכים גופניים? מהי דלקתיות ואיך עצב הואגוס עוזר לנו להוריד אותה? רעיונות וטכניקות שיעזרו לכם להבין איך באמצעות הפעלת הגוף אתם יכולים לצנן גם את הלהבות הנפשיות 

פרק 91 : איך לחזק את שרירי היזמות שלנו? שיחה עם יובל אברמוביץ, סופר, שחקן, יזם ומגשים חלומות סדרתי

יש אנשים שאוהבים להכין לעצמם רשימות. ואני לא מתכוונת ל"תודוליסט" הרגיל העמוס במשימות של "צריך ל…" . אני מדברת על רשימת חלומות, משאלות, תוכניות לעתיד. דברים שנרצה לממש, רשימות שמשובץ בהן כל מה שגורם לנו להסתכל קדימה בחיוך, לחכות לעתיד ולקוות לו. האורח שלי בפרק הנוכחי, מכין לעצמו רשימות כאלה מאז שהיה בן 16, ותאונה שינתה את חייו ברגע אחד. כששכב במטה משותק למשך שנה, נהג לכתוב במחברת שלו - תוכנית מפורטת של כל מה שהוא מתכנן להגשים בכל אחת משנות חייו הבאות. לימים זו הפכה להיות הטכניקה המרכזית שמשמשת אותו להגשמת החלומות של עצמו ושל רבים אחרים שליווה. יובל אברמוביץ הוא סופר, שחקן, עיתונאי, יזם, ומגשים חלומות סדרתי.  הוא רעיונאי בלתי נלאה וגם אופטימיסט חסר תקנה לדבריו. בשיחה אופטימית אנחנו מדברים על שריר היזמות שאפשר לחזק, על האופן שבו הוא הופך רעיון לפעולה, ועל המוטו שמוביל אותו -  אין הצלחתי או נכשלתי, יש שיחקתי

פרק 90 : גמיש זה החזק החדש

לרגל הסתיו המבצבץ, והרוחות שהוא מביא איתו (ולפעמים גם מצב הרוח), חשבתי שזו הזדמנות מצויינת לדבר על אחד משרירי הנפש הכי חשובים לנו - על היכולת להיות גמיש. לעמוד בסערה, לדעת להשתנות יחד עם תנאי המשחק המשתנים. כשאנחנו פוגשים את המציאות שלנו עם נוקשות ועם תנאים מוקדמים מראש - של "איך הדברים היו אמורים להיות", אנחנו נידונים לסבל ולאכזבות בלי פוסקות : גשם ירד באמצע החופשה ביוון, הבוס יתגלה כאיש בלתי נסבל וינפץ את כל מה שחשבתי על המשרה הנחשקת שזכיתי בה, חיי הנישואין יתבררו ככאלה שיש בהם גם ימים מעוננים, רחוק מהבטחת ה"חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה", המנה שכולם היללו תהיה תפילה לחיכי - שוב ושוב החיים יפתיעו אותי ויעבדו לא כמו התוכנית. המקורות היהודיים יודעים את זה. בתלמוד במסכת תענית - מופיעה ההמלצה: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז". על כך מבוסס גם הספר החדש שלי - "הקנה והארז" שהוא משל מחוייך על כוחות הנפש הנדרשים מאתנו כשהשינוי דופק בדלת, כשהשמים מרמזים על סערה מתקרבת. אז בפרק הקצר והחגיגי הזה - אני משרטטת קוים לדמותה של הגמישות הנפשית, ולשאלה מיהו אדם חזק באמת, משתפת אתכם בתהליכי ההשראה והיצירה שהובילו ללידתו של הספר, ולקינוח גם מספרת ושרה

פרק 89 : למה בריא לנו לבקש סליחה? ולמה זה כל כך קשה? שיחה עם הרב יוסי פרומן על האפשרות להגמיש את הנפש

אלטון ג'ון כתב פעם בשיר נפלא את המשפט  - “sorry seems to be the hardest word“, 

היהדות מבינה את זה, ולכן היא מקדישה לענין הזה יום שלם - את יום הכיפורים.  יום שלם שמטרתו לגרום לנו לעצור ולעשות חשבון נפש.  להתוודות על החטאים והטעויות שלנו, לבקש סליחה, לנקות את חדרי הלב מחומרי כעס, והתחשבנות שהצטברו בהם ולתקן.  לנקות את מערכות היחסים שלנו מפגיעות שהתרחשו במזיד או בשוגג.  כדי ללמוד משהו מהשיעור המיוחד הזה שהיהדות מלמדת אותנו על חשיבות הסליחה לבריאות הנפשית שלנו, הזמנתי את הרב יוסי פרומן לשיחה מלב אל לב. שום דבר בילדות שלי, כילדה חילונית מגבעתים שגדלה במשפחה קטנה עם אחות אחת בלבד, לא דומה לילדות של יוסי, שגדל בגוש עציון, והיו לו בבית עוד תשעה אחים לריב ולהתפייס אתם -  ובכל זאת, בשיחה שלנו היו הרבה מאד רגעים מחברים והרבה הזדהות ובסופה סיכמנו שביום כיפור - כולנו בעצם נכנסים לקלינקה. זה יום של אינטרוספקציה.יום של טיפול נפשי. זה יום שמנקז אליו את האמונה היהודית בכך שבבסיס האנושיות שלנו, כבני אדם, כולנו גם טועים ומקלקלים לפעמים, וכולנו גם יכולים לתקן ולצמוח. מוזמנים לשיחה שבה אנחנו בונים גשרים בין הפסיכולוגיה ליהדות, ומציעים מחשבות ורעיונות שיעזרו לכם להגמיש את שרירי הנפש שלכם

פרק 88 : איך להכניס הרגלים בריאים לחיים שלנו? שיחה עם ד”ר מיקי הרלינג על האפקט הגדול של הרגלים קטנטנים

בפתחה של שנה חדשה, רבים מאתנו מכינים לעצמם רשימת חלומות ויעדים ומבטיחים לעצמנו שהשנה נאמץ הרגלים טובים.  לרוב אנחנו מתחייבים להישגים גדולים - השנה נעשה המון ספורט, נגמל מסוכרים ופחמימות, נקדיש כמה שעות ביום ללמידה של חומר חדש, או נתאמן 5 פעמים בשבוע בפסנתר. בעיקר נהיה אנשים מלאי משמעת עצמית, שמחוייבים להרגלים בעלי נפח. מתוך תחושה שהגודל של ההרגל קובע.  הענין הוא שככל שההרגל שאנחנו מפנטזים עליו הוא הרגל גדול ותובעני מבחינת זמן והתחייבות - ככה קטן הסיכוי שנצליח לממש אותו. אבל המדע של ההרגלים מספר לנו שדווקא ההרגלים הכי אפקטיבים שיש לנו בחיים  - הם אלה שנצליח לחזור עליהם בעקשנות ובעקביות יום יום, גם אם הם קצרצרים ולוקחים רק חמש דקות.  הדבקות בהרגל - היא זו שקובעת. לא הגודל שלו. האורח שלי הוא מומחה בהטמעת הרגלים. ד"ר מיקי הרלינג, הוא רופא משפחה, מסוג אחר. כזה שלא עסוק רק בתיקון הנזקים והמחלות אלא בעיקר במניעה שלהם. הוא מלמד אותנו איך להיות בריאים. בפרק אופטימי לשנה החדשה, הכנו לכם סל מלא בגדוש בתרגילים קטנטנים שיעשו הבדל גדול

 

פרק 87: חווית בית- הספר - איך היא נרשמת בלב שלנו ומעצבת את חיינו

הפרק הזה עולה באחד בספטמבר - זה תאריך מיוחד ביומנים של כולנו. זה היום שבו חוזרים לבצפר

יש ילדים שכבר ממש שעמם להם בחופש הגדול והם מדלגים דרך השער, יש כאלה שהתפללו לשביתה

יש ילדים שמתגעגעים רק להפסקות ולמגרש הכדורגל, ואחרים שחושבים באימה על הפסקות/טיולים שנתיים ועל שיעורי הספורט. ויש את המבוגרים- גם הם לא שוכחים את האחד בספטמבר ואת מה שהוא מסמל, כי גם אם עברו הרבה מים בנהרות חיינו מאז ימי בית הספר, חווית "בצפר" בסופו של דבר צרובה אצל כולנו. זו חוויה שנרשמת על לוחות הלב ועל קירות הגוף, משאירה חותם עצום. לפעמים חותם של תהליך טוב ומצמיח, לפעמים של תהליך רווי כאב אפילו טראומטי, לפעמים גם וגם.  החוויה שלי היתה בהחלט של "גם וגם" כי בחלק מהימים, והייתי אומרת אפילו השנים, עברתי חרם בבצפר. זה היה בעיקר בכתה ד' ולמשך כמעט שנה שלמה. חוויה של "חרם" היא חוויה קשה, כיון שכיצור אנושי, אחד הצרכים הכי עמוקים והישרדותיים שלנו, זה הצורך להרגיש שייך לעדר, להיכלל בו. האיום של נידוי/שיימינג/התעלמות - נתפס מבחינה פסיכולוגית כאיום קיומי ממש, ולכן גם כל כך מכאיב.  בשבוע שעבר התארחתי בתוכנית הרדיו של אשכול נבו - "שנים" ברשת ב'. הוא הפתיע אותי כששאל אותי "איזו מין ילדה היית?" ובלי לתכנן, גלשנו אל הזכרונות שלי מהשנה ההיא. אח"כ דיברנו על האופן העמוק שבו חוויות טובות וקשות מעצבות אותנו כל אחת בדרכה, והופכות אותנו להיות המבוגרים שאנחנו. הקשיים, למרות הכל, בונים בנו חוסן. כך אני מאמינה.  אני מעלה כאן באדיבות "כאן", תאגיד השידור הציבורי, את השיחה שלי עם אשכול נבו, אולי היא תצית בכם זכרונות מהילדות שלכם? ואולי כמה מחשבות על איך ללוות את הילדים שלכם 

 

פרק 86 - איך מתגרשים? שיחה על האפשרות לפרק בלי להתפרק עם הסופרת יעל משאלי, בעקבות ספרה ”מותרות”

היום נדבר על גירושין, וגם על נישואין, למעשה נדבר על זוגיות בכלל ועל הדרמה המתרחשת במפגש של שני אנשים שהולכים יחד. הם רוקמים סיפור משותף, אבל במקביל אליו מתקיימים תמיד גם הסיפורים הפרטיים של כל אחד מהם, זה נכון למעשה לכל קשר משמעותי בחיים שלנו, ובוודאי לזוגיות. במצעד האירועים גורמי המתח והמצוקה הנפשית מופיע מוות של אדם קרוב במקום הראשון, וגירושין במקום השני. חווית הגירושין מפזרת רסיסים כמעט לכל זירה בחיי המתגרש/ת וההדף שלה עצום, גם אם מדובר בצעד שנעשה מבחירה, ובוודאי במקרה של עזיבה או החלטה שיזם צד אחד. בשיחה מלב אל לב עם הסופרת יעל משאלי, שסיפרה "מותרות" משרטט קווים לדמות החוויה המורכבת הזו, וחוותה בעצמה גירושין אחרי 36 שנות זוגיות - אנחנו מדברות על האפשרות לפרום את עצמי מתוך הקשר, בלי לפרום את ה"עצמי" שלי. איך נעזבים ומוצאים אחיזה

פרק 85 : איך לעשות סמים טובים? שיחה על בית המרקחת הטבעי והנפלא של גופנו, עם הד”ר ליאת יקיר

ברוכים הבאים לבית המרקחת הפרטי שלכם - הכי טבעי, הכי בריא, הכי בחינם, ובלי לצאת מהבית. היום נכיר את הסמים הטובים שהגוף שלנו מייצר, אלה שעוזרים לנו לשקם פציעות וכאבים, אלה שמגבירים את שמחת החיים, החיוניות והליבידו שלנו, אלה שעוזרים לנו לאהוב ולהתמיד במערכות היחסים הבריאות שלנו, אלה שעוזרים לנו ללמוד ולהתפתח. הפרק הקודם עסק בתגובת הסטרס הגופנית שלנו, ושמענו על הנזקים שגורמים להם האדרנלין והקורטיזול המופרשים בתוך גופנו במצבי לחץ. היום נשמע על החומרים ההפוכים, אלה שמייצרת מערכת ההרגעה שלנו. אוקסיטוצין, סרוטונין, דופמין ואחרים - חומרים נפלאים ששומרים על הבריאות שלנו ועל מצב הרוח. נלמד מה עוזר לנו לייצר עוד ועוד מהם באמצעות פעולות פשוטות והרגלים יומיומיים. פרק משמח במיוחד, השני בסדרה עם הד"ר ליאת יקיר - מדענית, ביולוגית וחוקרת את הרגשות והביולוגיה של ההתנהגות האנושית 

פרק 84 : איך להתמודד בהצלחה עם מתח ולחץ נפשי? שיחה עם ד”ר ליאת יקיר על המדע שמאחורי הסטרס

הכירו את המגיפה האמיתית של העידן הנוכחי - מגיפת הסטרס והלחץ הנפשי. בעידן שבו תעשיית התרופות בפריחה ונראה כאילו הציפרלקס תפס את מקומם של הלחם והמים בתזונה הבסיסית של אנשים – חשוב שנכיר את הביולוגיה של תגובת הסטרס, נתוודע לחשיבות שלה עבורנו, אבל נלמד איך לנהל אותה כך שאנחנו נשלוט בה ולא להיפך.  סטרס מתמשך הוא מקור לצרות צרורות בחיינו, הן פיזית והן נפשית. הוא גורם לזיהומים, לפגיעה במערכת החיסונית שלנו, לכאבים כרוניים וכמובן גם למצוקה נפשית רבה. בשיחה מרתקת עם המדענית והביולוגית ד"ר ליאת יקיר, נלמד שיעורים חשובים מהזברה בסוואנה ומהבבונים בג'ונגל. נסביר למה חשוב להשלים את המעגל השלם של תגובת הסטרס ואיך להפעיל את המערכת הנגדית שיש לנו בגוף - מערכת ההרגעה.  נספר לכם על טכניקות נפלאות שיעזרו לכם להחזיר לעצמכם את שיווי המשקל הפיזי והנפשי, ולנקות גם את החיים שלכם וגם את מערכות היחסים שלכם ממשקעי המתח שנערמים על גביהן.  ליאת חוקרת את נושא הסטרס ואת ההשלכות של משברי החיים שלנו על מצבו של כל תא בגופנו.  בתור מי שבגיל 40 התפרצו בגופה שתי מחלות אוטואימוניות, היא נעזרה בכל מה שהיא יודעת מהמחקר שלה ויצאה למסע של שיקום וריפוי

פרק 83: איך להתמודד עם כאב? שיחה עם ד”ר איתי גור-אריה, ראש המערך לשיכוך כאב בשיבא

שיר כאב עובר ושב, איזה מזל אני שר עכשיו, כתב מאיר אריאל ותאר במשפט אחד גם את העובדה שכאב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו ואולי גם את אחת התרופות הטובות לשיכוך שלו. חווית הכאב עומדת בצומת המרתקת של שאלת ה"גוף והנפש", כיוון שהיא חוויה סובייקטיבית מאד ולעיתים עמומה. אדם יכול לחוש כאב עז אבל הרפואה לא תדע לזהות את מיקומו או מקורו הגופני. האורח שלי לשיחה הוא ד"ר איתי גור אריה, הוא רופא כאב ותיק מאד, ועומד כיום בראש המערך לשיכוך כאב בבית החולים "שיבא". "כשהייתי רופא צעיר" הוא מספר לי  "כל מה שרציתי היה רק לתת תרופות, אבל עם השנים ועם ההתפתחות שלי כאדם וכרופא, אני מבין את ההשפעה החזקה של הנפש על כאבי הגוף". בפרק הנוכחי נשרטט קווים לדמותם של כאבי הגוף-נפש שלנו. נסביר באיזה אופן הכאב חשוב לנו, מגן עלינו, משמש מערכת התרעה. ומה קורה לאנשים שאין להם יכולת לחוש כאב. נבחין בין כאב אקוטי לכאב כרוני, נשאל איך החינוך שלנו, התרבות שבתוכה גדלנו - משפיעים על תפיסת הכאב שלנו, ונציע רעיונות וכלים שיעזרו לנו לשאת כאב ולהתמודד איתו לטובה